חיה את החיים שלה

פרק 9

"משעמם לי." התבכיין ליאם.
"תתחיל לעבוד ולא ישעמם לך." אמרתי וזרקתי לכיוונו עיפרון.
"אבל אם אני אעבוד המוח שלי יימס." הוא אמר בקול מעט ילדותי.
"אם הוא יימס נדע בוודאות שיש לך מוח, אז תתחיל לעבוד." אמרתי לו והעתקתי פסקה קטנה מויקיפדיה שהסבירה על ההבדל בין כוהן גדול לכוהן הדיוט.
"בואי נעשה הפסקה." ליאם ביקש.
"איזו הפסקה זאת תהיה בדיוק אם גם ככה אתה לא עושה כלום?!" שאלתי במעט כעס.
ליאם לא ענה לי.
"מה אתה-" הסתובבתי אליו אך כשראיתי מה הוא מחזיק ביד שתקתי.
"מי זאת?" הוא שאל אותי והצביע על התמונה.
"אני." גיחכתי בניסיון לגרום לו לסטות מהנושא..
"הבלונדינית."
"אריאל." אמרתי בקול מעט שקט.
"אריאל שהיא נושא רגיש אריאל?" הוא שאל בחוסר טאקט. "או אריאל אחרת?"
"אריאל שהיא נושא רגיש, עכשיו אתה מוכן לעזוב את התמונה ולהתחיל לעבוד?" שאלתי אותו והשתדלתי לשמור על קול אדיש.
"היא פנויה?" הוא שאל וסרק את מדי המעודדות הצמודים שלבשה אחותי באותו יום.
נעצתי בו מבט זועם. "היא תפוסה."
"חבל," הוא נאנח. "מה היא בשבילך?"
"אחותי התאומה." עניתי קצרות.
"אה," הוא נראה מופתע. "אתן לא דומות בכלל."
"אני יודעת." אמרתי בעצב.
"מה... מה קרה לה?" ליאם שאל בהיסוס.
"פשוט תעזוב את זה." אמרתי לו. "בבקשה."
"בסדר." ליאם אמר להפתעתי. "אם את לא רוצה לפתוח את זה אז לא נפתח."
"אני מעדיפה כרגע לא לפתוח את זה." אמרתי ונשכבתי לידו על מיטתי. "אריאל היא..."
"נושא רגיש?" הוא ניסה לעזור לי.
"נושא מאוד רגיש." הסכמתי איתו.
"זה בסדר, אני מבין למה את לא רוצה לספר לי." הוא אמר.
הסתכלתי עליו בהלם. "ליאם? קיבלת חום בשניות האלו או שהחליפו לך את האישיות?"
ליאם צחק. "את קרצייה אמיתית, אבל אני יודע לא לחטט כשצריך."
"זה מפתיע."
"תסתמי."
-
"טוב, אני חושבת שסיימנו." אמרתי לליאם אחרי חמש שעות של עבודה, שמתוכן שלוש שעות הלכו על הפסקות או עקיצות שלי ושל ליאם.
"הללויה." הוא אמר וצנח בעייפות על מיטתי.
"אתה מוזמן להזיז את ישבנך מהמיטה שלי ולבעוט את עצמך מחוץ לבית שלי." אמרתי לו והתיישבתי על השטיח.
ליאם זז קצת. "את יותר ממוזמנת לבוא לשכב על המיטה." הוא אמר.
"אתה מזמין אותי לשכב על המיטה שלי?" שאלתי אותו בקול עוקצני. "תודה, אתה אדם נחמד."
"אני יודע," הוא השתחצן. "הרבה בנות אמרו לי את זה."
"ברור." אמרתי בקול ציני ועליתי על המיטה שלי.
"האם שמעתי נימה צינית בקולך עלמתי הצעירה?" הוא שאל בקול מתפלא.
"אתה עוד שואל?" גיחכתי. "ברור ששמעת נימה צינית."
"את מודעת לזה שאת ממש קרצייה?" הוא שאל אותי.
"ואתה מודע לזה שאני לא סובלת אותך?" החזרתי לו שאלה.
"כן." הוא ענה בפשטות.
"אז שנינו מודעים לעצמנו," אמרתי וקמתי. "עכשיו אני נכנסת להתקלח, לבינתיים, אתה יותר ממוזמן להעיף את ישבנך השמן מחוץ לבית שלי."
"אפשר-" הוא התחיל לשאול וחיוך ממזרי עלה על פניו.
"שלא תעז לשאול אם אתה יכול להצטרף." קטעתי אותו והוצאתי בגדים מהארון.
"טוב," החיוך הממזרי ירד מפניו אך לאחר רגע עלה שוב. "אז להציג לך את זה בפנטומימה?"
"החוצה!" שאגתי עליו ונכנסתי למקלחת. "כשאני חוזרת אני לא רוצה לראות אותך פה."
"כן גברתי!"
-
יצאתי מחדר המקלחת לאחר חצי שעה וכמעט נתקעתי בסדין לבן שהתנשא לגובה מעט יותר גבוה משלי.
"הסבר?" דרשתי ממי שהיה מתחתיו.
"אמרת שאת לא רוצה לראות אותי כשאת יוצאת," שמעתי את קולו של ליאם מסביר. "אז כיסיתי את עצמי בשמיכה."
"יש לי אישור להגיד לך שאתה ממש מטומטם?"
"גם אם תקבלי את האישור וגם אם לא את תגידי, נכון?"
"כן." עניתי בפשטות.
"אז תגידי." הוא נתן לי אישור.
"אתה מטומטם!"
"יופי, זה גרם לך להרגיש יותר טוב עם עצמך?"
"הרבה יותר טוב," גיחכתי. "הרי זה לא בריא לשמור דברים בבטן."
ליאם הוריד מעט את הסדין ופניו נחשפו. "זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי."
"אם היית שומע את הדברים המטומטמים שאני שמעתי לא היית אומר את זה."
"ובעברית?"
"לא משנה." נאנחתי. "מה יגרום לך ללכת?"
"ליאם, אתה נשאר לארוחת הערב?" צעקה אמא שלי מהמטבח.
"שלא תעז להסכים!" איימתי עליו בלחש.
"אני אשמח-"
"אל תשכח ששיר אמרה שאחרי העבודה תלך אליה והיא תפצה אותך." הזכרתי לו. דבריי פגעו בול במטרה.
"-אבל אני לא אוכל, יש לי דברים לעשות היום לפני שאני אגיע הביתה." הוא סיים את דבריו.
"בסדר מתוק, אבל בפעם הבאה שאתה פה תבטל את כל התוכניות שלך לאותו יום!" אמרה אמא שלי.
"אין בעיה גברתי." הוא ענה לה וחייך אלי חיוך משועשע. "שמעת את זה, דני? בפעם הבאה שאני אהיה פה אני אשאר גם לאכול." הוא אמר לי.
"אין לך פרוצה ללכת אליה או משהו כזה?" שאלתי אותו.
"שיר לא פרוצה!" הוא הגן עליה. "היא פשוט-"
"ילדה שנהנית ללבוש בגדים מינימאליים כדי לגרות את בני המין השני?" שאלתי והתחלתי לחפש את המסרק שלי ושל אריאל ברחבי החדר.
ליאם חייך חיוך מעט נבוך.
"אתה יודע את הדרך לדלת." אמרתי לו ומיד לאחר מכן קריאת ניצחון נפלטה מפי. "הנה זה!"
"בשביל זה הסתובבת בחדר כמו סביבון?" ליאם גיחך והעביר את ידו בשיערו.
"ושוב- אין לך פרוצה ללכת אליה?" חזרתי על דברי.
"צודקת," הוא אמר לי והתקדם לעבר דלת חדרי. "יש לי נערה נחמדה שמחכה לי בבית שלה כדי לפצות אותי על כל הסבל שעברתי פה."
"אתה עברת סבל?!" צעקתי עליו בעוד עיניי נפערות בתדהמה. לילד הזה אין בושה. "אני זאת שעשתה היום את כל העבודה ונאלצה להילחם איתך חצי מהזמן."
"אני הילד שהשתעמם למוות וסבל את העקיצות שלך במשך חמש שעות."
"ביי ליאם!" אמרתי ודחפתי אותו מחוץ לדלת.
"ביי חלשלושה." הוא אמר בעודו פורע את שיערי וירד במורד המדרגות.
"אני אהרוג אותך." איימתי עליו מהחלון לאחר כמה שניות, כשראיתי שהוא עמד להיכנס לרכב שלו.
"בגלל שאני מעצבן אותך או בגלל שאת לא יכולה לסבול את העובדה שאני הולך למישהי אחרת?" הוא שאל ולמרות החושך יכולתי לראות את חיוכו המשועשע.
"בגלל שאתה מעצבן אותי ובגלל שעוד לא הלכת לפרוצה שלך." השבתי לו.
ליאם צחק ונכנס לרכבו. "ביי חלשלושה." הוא אמר והתחיל לנסוע.
"ביי." אמרתי, מאושרת מזה שהוא סוף-סוף הלך. קרצייה... חשבתי לעצמי והפניתי את תשומת ליבי לשיערי, שבגלל צורתו המסולסלת החלו להיווצר בו קשירות.
-
"למה ליאם לא נשאר לארוחת הערב?" שאלה אמא שלי. "הוא נראה נער נחמד."
"נחמד כמוך וכמו אבא." עקצתי את שניהם.
"עד כאן, גברתי הצעירה." אמר אבא שלי בכעס. "אני אוסר עלייך לדבר אלי ואל אימא שלך ככה, אנחנו ההורים שלך."
"ממש הורים למופת." מלמלתי והכנסתי לפי כף אורז, שאריות מהצהריים.
"כן!" אמר אבא שלי. "הורים למופת. אנחנו נותנים לך כל מה שאת רוצה, לא מחסירים ממך שום דבר. כשאת מבקשת לנסוע לאיזשהו מקום אנחנו תמיד מסיעים אותך, כשאת צריכה כסף אנחנו תמיד נותנים לך, ואני מצפה ממך להתחיל להעריך את הדברים האלה!"
"תיקחו את כל מה שקניתם לי," אמרתי לו באי אכפתיות. "תרעיבו אותי, אל תתנו לי כסף, אני אלך לכל מקום ברגל, אין לי בעיה עם זה. יש לי בעיה עם העובדה שבגללכם לא ראיתי את אח שלי במשך שש שנים."
"עוד פעם עם זה?" אמר אבא שלי בחוסר סבלנות. "הוא זה שהעדיף מישהי פשוטה על פני המשפחה שלו, ובגלל זה עדיף לנו בלעדיו."
דבריו של אבא שלי גרמו לכעס רב לעלות בי. "הוא הבין שמשפחה אלו אנשים שאמורים לאהוב ללא תנאים, גם אני הייתי מתנהגת ככה אם הייתה לי אפשרות." אמרתי לו בזעם.
"אוי נו באמת, אל תדברי שטויות," אבא שלי ביטל את דבריו. "אריאל בחיים לא הייתה-"
"שלא תעז לדבר על אריאל!" צעקתי עליו. הרגשתי דמעות מצטברות בקצה עיניי, אך לא נתתי להן לזלוג, אני לא מוכנה להראות חולשה בפני אבא שלי. "אם אריאל הייתה יודעת שזה מה שאתם עושים לבן היא בחיים לא הייתה מסכימה אפילו לירוק לכיוון שלכם!" דמעה בודדה הצליחה לחדור מבעד להגנות שלי אך היא היחידה. "אריאל אהבה את בן, הוא אח שלנו, גם אני אוהבת אותו. תפסיקו לחשוב שאנחנו איזה סוג של משפחה מושלמת, ושאם מישהו מאיתנו לא מתאים לסטנדרטים שלכם אז אתם יכולים פשוט להעיף אותו. זה לא הולך ככה. מצטערת להודיע לכם, אבל אלו החיים האמיתיים, לא איזו אופרת סבון מאלו שאימא תמיד רואה כשהיא משתעממת, לא איזה סרט משעמם ודרמטי שבו הכל מסתדר בסוף. אלו החיים, ובן הוא הבן שלכם, ואם הוא אוהב את מארי אז זה ממש לא עניינכם מה שהוא עושה ומה שהוא לא." ההורים שלי הסתכלו עליי בתדהמה, הם נראו המומים מההתפרצות שלי. "עכשיו, ברשותכם," אמרתי בקול מעט יותר רגוע. "אני עולה לישון, לילה טוב." יצאתי מהמטבח ורצתי לעבר החדר שלי. נכנסתי לחדר ונעלתי אחרי את הדלת. לא הייתי מוכנה שההורים שלי אפילו ינסו להיכנס. קרסתי על מיטתי וטמנתי את ראשי בכרית, אך רגע לפני שהרשיתי לדמעות לפרוץ, הרגשתי משהו מעט מחוספס מתחכך בלחיי.
'דני,
כמו שהספקתי להכיר אותך ביומיים האחרונים את שונאת שמחטטים בדברים האישיים שלך, אז כמובן שחיטטתי.
רציתי להודיע לך שאת אדם מאוד משעמם, ומאוד מרובע, אבל אהבתי את החזייה השחורה, זאתי עם הפפיון באמצע. נתראה מחר, בתקווה שלא תהרגי אותי כשעדיין תראי אותי כשתצאי מהמקלחת... למרות שאני חושב שהמכתב הזה אמור לעצבן אותך, אני כבר מדמיין לעצמי את המכות שאני אחטוף מחר מכפות ידייך הקטנות. טוב נו... בשביל מה לדאוג ממשהו שעוד לא קרה?
לילה טוב, לא סובל אותך, מקווה שתתהפכי מהמיטה בלילה והידיים שלך יכאבו כל כך כדי שלא תרביצי לי, ליאם.'
"אני הולכת להרוג אותו!" סיננתי לעצמי בכעס וטמנתי את ראשי בכרית, איזה יום מעצבן.

----

קודם כל ולפני הכל - מזל טוב, קארה! עד 120 כ25 (אני יודעת שאמרתי את זה כבר אבל תתמודדי!) ועושר ואושר (שלא תלוי בעושר) ועוד המון דברים שכבר כתבתי לך!
אוקיי זהו, עכשיו אני יכולה להמשיך.

אני די בטוחה שכדי לכתוב את ליאם, הייתי צריכה לשים את המוח שלי במקפיא ולהכניס לראש מוח של בת יענה. הילד מטומטם. אני אוהבת אותו, כן? אבל הוא מטומטם... בכל אופן, מקווה שעברה עליכן שבת מהנה, ונתראה מחר ^^