חיה את החיים שלה

פרק 17

כל העייפות שהרגשתי נעלמה. הלכתי לעבר המיטה בצעדים מהוססים. הרגליים שלי רעדו בעוצמה כזו שהייתי בטוחה שבכל רגע אני אקרוס. סקאי קפצה על המיטה והתקרבה אל היומן בהיסוס. "לא!" צעקתי, רגע לפני שהיא הכניסה אותו לפיה.
"דניאל, הכל בסדר?" שאלה אימא שלי בקול מנומנם.
"כ-כן." גמגמתי בקול חלש. "תחזרי לישון."
"לילה טוב." היא אמרה ודממה השתררה. התיישבתי על המיטה והושטתי את ידי אל היומן. משכתי אותו אליי בעדינות והנחתי אותו על ברכיי. סקאי התקרבה אל ברכיי בהיסוס אבל אני דחפתי אותה הצידה. פתחתי את היומן בזהירות, כאילו בתוכו מסתתרת פצצה שבכל רגע עומדת להתפוצץ, והתחלתי לקרוא. בעמוד הראשון נכתבו רק כמה שורות קטנות.
'אימא,
אם מצאת את היומן הזה אני מתחננת בפנייך, תעזבי אותו. אל תחדרי לי לפרטיות. אל תקראי לאבא ותתחילי להתבכיין לו שאני מסתירה ממך משהו, כי אני לא מסתירה כלום, אני פשוט רוצה משהו שיהיה שלי, זה הכל.
אריאל.'
גיחכתי והעברתי עמוד, רק שבמקום למצוא עוד עמוד מהיומן, מצאתי מכתב.
'דניאל,
אם את קוראת את היומן הזה סימן שאת כבר מוכנה, אני יודעת שיהיה לך קשה עם רוב מה שייכתב פה ובגלל זה אני כותבת לך את המכתב הזה.
אני בטוחה שכשמתי (וזה מוזר לי לכתוב על עצמי בלשון עבר, בהתחשב בזה שאני עדיין חיה, מחוברת למכשירים, אבל עדיין חיה.) אני מניחה שכולכם שאלתם את עצמכם למה עשיתי את זה לעצמי? כולכם ראיתם רק מעודדת בלונדינית ומאושרת שלעולם לא היו לה צרות, כולכם ראיתם בי אוזן קשבת, כתף תומכת וחברה טובה. אף אחד לא שם לב למאבקים הפנימיים שבי (וכמו שאני מכירה אותך את קוראת את השורה הזאת וצוחקת מהביטוי 'מאבקים פנימיים', אז אני שמחה שאני משעשעת אותך.) , אף אחד לא שם לב למבטי הגועל שהיו עולים על פניי כשהייתי אוכלת. אני מצטערת דני, אני לא מתכוונת להאשים אותך בזה, לא אותך ולא אף אחד אחר, אני יודעת שהיו לכם צרות משלכם ושלא ייחסתם יותר מדי חשיבות לצרות של הילדה הכי מאושרת במשפחה. אני מניחה שאם את קוראת את המכתב הזה עכשיו סימן שאני מתה וכבר מעכשיו עולות בי חרטות על זה שלא סיפרתי לכם קודם, על זה שלא אמרתי כלום בפעם הראשונה שהקאתי אחרי שרעות העירה לי שהשמנתי טיפה. אני יודעת שאת מחפשת את מי להאשים, אני יודעת שאת מרגישה שלקחו לך את החצי השני שלך כי אני יודעת שככה אני הייתי מרגישה אם זה המצב היה הפוך. תמיד חשבת שאני הילדה המושלמת, לא רציתי שתחשבי משהו אחר. שנאתי את עצמי יותר מכל דבר ולא יכולתי לסבול את המראה שלי. האנורקסיה התחילה אחרי שרעות העירה לי. בהתחלה לא ידעתי שיש בזה משהו שגוי, חשבתי שעוד מעט אני ארזה ואז החיים יהיו יותר יפים. לאט לאט זה התדרדר, התחלתי לקרוא בלוגים על בנות שירדו 10 קילו בשבוע ורציתי גם, הפסקתי לאכול ואת מה שהייתי אוכלת הייתי מקיאה כמעט מיד. אל תשנאי את עצמך דניאל, תגידי את זה גם לאימא ואבא, זאת לא אשמתכם, הבחירה הייתה בחירה שלי ואני מתחרטת עליה אבל כנראה שעכשיו כבר מאוחר מדי, נשאבתי לזה. אל תעצרי את החיים שלך בגללי, תהיי מאושרת, תשמחי ואל תשתני, כמו שאני מכירה את אימא היא תנסה לדחוף אותך לחיות את החיים שלי אז אל תתני לה לעשות את זה, את לא אני ואני לא את, זאת הסיבה שאנחנו תמיד השלמנו אחת את השנייה כל כך טוב. עכשיו, אחרי כל החפירה הזאת, את מוכנה לקרוא את כל הסודות שלי.
בהצלחה, אריאל.
קראתי את המכתב כמה פעמים כדי לעכל אותו. אריאל צדקה, באמת צחקתי מהשימוש שלה במילים 'מאבקים פנימיים'. היא כתבה את המכתב בדרמטיות גדולה כאילו היא רוצה לעודד אותי בעזרת שימוש בדרמה שאפילו בנובלות של אימא לא נמצאת. העברתי לעמוד הבא, וזה היה העמוד הראשון של היומן.