חיה את החיים שלה

פרק 33

"אני חושבת שאימא שלי מתחילה לחשוד." אמרתי לירון וטרקתי את דלת המכונית אחריי.
"מה גורם לך לחשוב ככה?" הוא שאל אותי והתניע.
"היא רוצה לפגוש אותך," אמרתי. "לבדוק למה הציונים שלי לא עולים."
"זה לא טוב," הוא מלמל. "בכלל לא טוב."
"אתה אומר לי? אני זאת שחיה איתה ועם החפירות במסווה של חקירות שלה." רטנתי וחגרתי את עצמי.
"אני לא יכול להגיד שלא ציפיתי לזה," הוא אמר. "אבל אני מודה שחשבתי שזה יקרה הרבה יותר מהר, עבר כבר חודש."
"כן, חודש שבו בקושי התקדמנו." המשכתי לרטון.
"התקדמנו הרבה." הוא ביטל את דבריי.
"אמרתי לך כבר מה אנחנו צריכים לעשות, אתה מסרב להקשיב ומבזבז זמן ובגלל זה עבר כבר חודש." אמרתי בכעס.
"אני לא מסרב להקשיב, אני לא מסכים כי התוכנית שלך מסוכנת מדי." הוא הגיב לכעס שלי בשלווה.
"יש לנו ברירה אחרת? כבר חודש שאנחנו מחפשים את הבית של דילן ולא מצאנו כלום, מה גורם לך לחשוב שאם נמשיך ככה נמצא אותו?" שאלתי בטון מעוצבן.
"מצאנו את השכונה בה הוא גר," הוא אמר בטון מפייס. "זה גם משהו."
"זה לא ממש עוזר לנו, הוא עדיין משוחרר." אמרתי. לא הסכמתי להתפייס.
"את עצבנית היום, מה קרה? הוא שאל.
"סתם," מלמלתי והעברתי את ידי בשיערי. "הם וויתרו עליי, כולם, ומצד אחד אני שמחה, אבל מצד שני זה פוגע. אני מותשת."
"אני יודע, אבל זה ייגמר בקרוב." הוא ניסה לעודד אותי.
"השאלה היא איך זה יגמר." מלמלתי והנחתי את ראשי על החלון.
"בטוב, זה חייב להיגמר בטוב." הוא הבטיח לי.
"חשבתי על משהו," החלטתי לשנות נושא. "אמרת לי שאתה זוכר שדילן לקח ממך את גל, לא אמרת לי שאתה זוכר שהוא הרג אותה, ואם הוא לא הרג אותה מול הפרצוף שלך אז מה הסיכויים שהוא באמת הרג אותה?"
"דניאל, אני לא רוצה לדבר על זה," ירון אמר בקול קר. "אל תגרמי לי לפתח ציפיות."
"אבל אם בכל זאת הוא שמר אותה אצלו ו-"
"איזה סיבה יש לו לשמור אותה?" הוא קטע אותי. הקול שלו היה מלא בכאב. "היא הייתה תינוקת, לא יכלה להועיל לו, ומי שנמצא אצל דילן ולא מועיל לו מת, ככה זה."
"ואם זה לא ככה?" התעקשתי. "ואם בכל זאת-"
"בבקשה, אל תגרמי לי לפתח ציפיות." הוא ביקש.
"בסדר," וויתרתי. "לאן אנחנו נוסעים?"
"לאיתי," הוא ענה, נראה שהחלפת הנושא הקלה עליו. "הוא אמר שיש לו חדשות טובות."
"אלא אם כן זה המקום המדויק של דילן זה לא נקרא חדשות טובות." רטנתי.
"מה זאת הפסימיות הזאת? אל תשכחי שאופטימיות היא שם המשחק." הוא צחקק לעצמו.
"רק בסרטים, לא בחיים האמיתיים." עניתי לו בטון משועשע.
"הסרטים מבוססים על החיים האמיתיים." הוא הזכיר לי.
"תעשה לי טובה, בסרטים אפילו הכנת טוסט נעשית בדרמטיות." אמרתי ואז הרמתי את ידי כאילו אני מחזיקה טוסט דמיוני. "הו, טוסט דמיוני, מדוע הינך שורף את ידי באכזריות כה רבה? האש הנפלטת מלחמך צורבת את ידי כמעט כאש הבגידה הנוראית של דמיאן עם תאומתי המרושעת שמסתבר שהיא אני מזווית צילום שונה כי הסרט הזה דל תקציב."
"אני מקווה שאת לא מתכננת להיות שחקנית, כי זה היה נוראי." ירון צחק עליי.
"אני מתכננת להיות ארכיאולוגית." אמרתי בגאווה.
"כי את חופרת?" הוא שאל בשעשוע.
"לא," גלגלתי את עיניי. "אני רוצה לראות איך אנשים היו חיים בתקופה שלך, ורק חפירות ארכיאולוגיות יצליחו לחקור את זה."
"עוקצנית." הוא גיחך.
"כמו דבורה." אמרתי בחיוך ציני.
"אל תשכחי שדבורים מתות אחרי אחריי שהן עוקצות." הוא אמר בטון עוקצני.
"אני דבורה מיוחדת?" הצעתי הסבר הגיוני.
ירון צחק. "את באמת משהו מיוחד, אבל אני לא יודע אם דבורה."
-
"עוד פעם הבאת את הצוציקית? אמרתי לך להפסיק להסתובב עם קטינות." איתי אמר ברגע שאני וירון נכנסנו לבית שלו. אם אפשר לקרוא לחורבה שהוא גר בה בית. היה אפשר לצפות מאדם בוגר בן שלושים שיסדר קצת, אבל מסתבר שהעובדה שאיתי בן שלושים לא קשורה בכלל לעובדה שהוא לא יכול להיות בוגר גם אם החיים שלו יהיו תלויים בכך.
"איתי, אני יודעת שבכלביה זה במבצע, אבל אני מוכנה לסרס אותך בחינם." יריתי כתגובה לדבריו.
"משעשעת." הוא שלח לי חיוך ציני.
"למה בכל פעם שאני איתכם אני מרגיש כמו גננת?" ירון נאנח.
"יש לך צורך עז לחתל את איתי?" שאלתי והסתכלתי עליו במבט מוזר.
"לא," הוא גלגל את עיניו בבוז. "אני רוצה לדחוף לפיות שלכם מוצצים ולשלוח אתכם לישון."
"ועכשיו מי עוקצני כמו דבורה?" שאלתי בגיחוך. ירון התעלם ממני והתיישב ליד המחשב של איתי. הוא הקליד מספר מילים ועל מסך המחשב עלו מספרים.
"אני לא מאמין שאתה נותן לצוציקית בת שש עשרה להשתיק אותך." איתי אמר לירון והניד בראשו.
"רוצה לראות איך נערה בת שש עשרה תגרום לך לשיר סופרן במשך חודש?" שאלתי אותו בתמימות והתקדמתי צעד אחד לכיוונו.
"אני אוותר על התענוג." הוא לקח כיסא והתיישב ליד ירון.
"מאיפה לעזאזל הוצאת את זה?" ירון שאל אותו. העיניים שלו ריצדו על המסך בעוד המספרים משתנים.
"התקרבתי גם אני והסתכלתי על המסך, שעכשיו הציג את המספרים-