Passed 6 years

פרק 22+23+24 - אהבה חדשה(?)

פרק 22:

נקודת מבט קארין:

עברו שבועיים מאז שליאור נפרד ממני. בשבוע הראשון לא הלכתי לבצפר בכלל לא יצאתי מהחדר ובקושי אכלתי, עכשיו אני מרגישה כבר יותר טוב אני עדיין עצובה אבל הגיע הזמן להמשיך האלה זה לפחות מה שאמא אומרת. נכנסתי לשער בצפר וישר תומר בא אליי "קארין אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר ולא היה לי כוח אליו "אין לי כוח אלייך יותר עוף לי מהעיניים" אמרתי במעט עצבים "בבקשה אני מתחנן רק 5 דקות וזהו" הוא התחנן ונאנחתי "בסדר בוא" אמרתי והלכנו למקום 'שלו'.

"מה רצית?" ישר תקפתי "אני רוצה להתנצל לא התכוונתי להפריד ביניכם פשוט את מוצאת חן בעיניי ומשהו בך מסקרן אותי אני חושב שאני מתחיל לאהוב אותך, לא התכוונתי להפריד בינך לבין ליאור-" קטעתי אותו "אז למה נישקת אותי בכלל?" שאלתי במעט ציניות "לא ידעתי שיש לך חבר ואני מאוד אשמח אם תתני לי להמשיך" הוא אמר והנהנתי "אני יודע שאת אחרי פרידה ואת עצובה ופגועה ואני לא רוצה להיות הריבאונד שלך אבל אני אוהב אותך וזה לא מעניין אותי העיקר שבסוף תאהבי אותי גם" הוא עצר לשנייה "תחליטי או שתתני להיות הריבאונד שלך או שלא ואני עוזב אותך" הוא אמר והססתי ואז בשנייה אחת נישקתי אותו נשיקה קצרה "אז אני מניח שאנחנו ביחד?" הוא אמר / שאל ואני הנהנתי בחיוך.

"עצרי ילדה מה?" נעמה אמרה לי שסיפרתי לה ולתמר מה שקרה "מה מה? אני ותומר ביחד" אמרתי כאילו כלום "טוב... בהצלחה" תמר אמרה וחיבקה אותי "תודה" אמרתי וחייכתי "את בטוחה שאת אוהבת אותו?" נעמה שאלה וישר תמר התפרצה "לא אז היא סתם איתו" היא אמרה בציניות "תאמת אין לי מושג" אמרתי והשפלתי את מבטי "יפעשלי" מישהו בא מאחורי ונתן לי נשיקה בצוואר "היי מאמי" אמרתי ונשקתי לו בפה "מה קרה למה את עצובה?" הוא שאל "אני לא עצובה" חצי שיקרתי ",טוב חיימשלי תתקשרי אליי אחרי בצפר אני יקח אותך הביתה" הוא אמר ונתן לי נשיקה אחרונה. "תגידי בן כמה תומר בכלל?" נעמה שאלה אחרי שהוא הלך "אין לי מושג אני אשאל אותו אחר כך" עניתי לה "טוב יאללה בואו לכיתה" תמר אמרה והלכנו.

יום הלימודים הסתיים ולמזלי לא ראיתי את זבל (ליאור), יצאתי מהכיתה וראיתי את תומר מחכה לי "היי בייב" הוא אמר לי ונישק אותי "היי מותק מה אתה עושה כאן מוקדם?" שאלתי אותו "חשבתי להפתיע ולבוא מוקדם יותר יאללה בואי אני אקח אותך"הוא אמר ונכנסנו לאוטו שלו. הגענו לבית שלי "רוצה לבוא?" שאלתי והוא היסס "זה לא יפריע להורים שלך?" הוא שאל "הם לא בבית כרגע בואו" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט ממזרי כזה "דפוק" מילמלתי ונכנסנו לבית שלי.

"בואו נשחק 21 שאלות" אמרתי לו שישבנו על המיטה שלי "בסדר תתחילי" הוא אמר ונזכרתי בשאלה של נעמה "בן כמה אתה?" שאלתי "חודש הבא 20" הוא ענה וחשבתי הוא גדול ממני ב4 שנים וואו "בת כמה את?" הוא שאל "ב1.2 אני יהיה בת 16" עניתי לו "אממ צבע אהוב" שאלתי "ירוק" הוא ענה והנהנתי "ושלך?" שאל "סגול בהיר" עניתי "במה אתה עובד?" שאלתי "תפקיד בכיר בהייטק של אפל" הוא ענה "את בתולה?" הוא שאל והנהנתי משפילה את ראשי "היי זה בסדר קצת הצטנזרות לא תהרוג אותי" הוא חייך אליי ונמסתי מבפנים אני חושבת שאני אוהבת אותו "מתי איבדת את הבתולים שלך?" שאלתי מסמיקה "בגיל 16 ככה" הוא אמר והנהנתי "אממ מתי התאהבת בי?" שאלתי "בפעם הראשונה שראיתי אותך" הוא אמר ונישקתי אותה נשיקה עדינה ואחרי כמה דקות הוא השכיב אותי על המיטה שלי שאנחנו עדיין מתנשקים "אני אוהב אותך" הוא אמר "גם אני אותך" אמרתי והצמדתי את השפתיים שלך בחזרה, הרמתי את ידיי לשיערו והוא הרים לי אותן למעלה "שונא נוגעים לי בשיער" הוא אמר "ואני שונאת שאתה מוריד את השפתיים שלך משלי אבל אתה שם קצוץ על זה" אמרתי בהתגרות "אז אני לא ישים קצוץ עלייך ואת לא עליי" הוא אמר וחיבר את השפתיים שלנו שוב שביד אחת הוא מחזיק לי במותן וביד השני הוא אוחז בידיי.