Passed 6 years

פרק 93 - מסיבת סוף שנה

נקודת מבט קארין:
-שבועיים אחרי זה-

עוד שעתיים מתחילה מסיבת סוף שנה ואני וכל החבר׳ה כבר נמצאים כאן להכנות אחרונות ״טוב, מה עם השתייה והאוכל?״ שאלתי כשהסתכלתי ברשימה ״קולה, זירו, פאנטה וכל מיני מיצים והאוכל פיצות וכל מיני ממתקים״ ילד אחד מ-י׳3 ענה לי ״מעולה, אטרקציות?״ שאלתי על הבא בתור ״יש עמדת ציור של צבעים זוהרים על הגוף וכל מיני פאות זוהרות״ ילדה מ-י׳6 ענתה לי וחייכתי ״שכחת גם את האורות ניאון שהשגנו״ ילד מ-י4 אמר וחיוכי גדל ״זה מושלם, טוב המוזיקה, לירן כבר הביאה לי את רשימת שירים וגם סקאזי יהיה הדיג׳יי שלנו״ אמרתי וכולם חייכו ״טוב אני מקווה ששלכם את כל ההזמנות״ אמרתי ל-י׳9 ו-10 ״הכל נשלח כבר לפני שבועיים״ ענו לי וחייכתי ״אז הכל מוכן״ אמרתי בחיוך, אני כבר רואה איך הערב יהיה מושלם.

עברה כבר שעה מאז שהמסיבה התחילה ועדיין ילדים ממשיכים להגיע, כל מי שנמצא כאן כבר זוהר באורות ניאון ורוקד לצלילי הטראנסים המושמעים. אני חבשתי פאה סגולה, נעמה ירוקה ותמר ורודה וגם אנחנו ציירנו דברים אחת על השנייה. באמצע הריקוד הרגשתי מישהו שתופס את ידי, הסתובבתי וראיתי שזה ליאור "ליאורי״ צעקתי וחיבקתי אותו חזק ״בואי נעשה תמונה״ הוא אמר ומשך אותי לכיוון של הצלם מגנטים ״נעמה הלכתי להצטלם״ אמרתי אבל היא לא הקשיבה לי כי היא הייתה דבוקה לאביאל אחרי שלא ראתה אותו שבוע וחצי. תפסנו את הצלם מגנטים וביקשנו ממנו לצלם אותנו, נישקתי את ליאור  בלחי והצלם צילם.

״איזה תמונה יפה״ אני אומרת כשאני רואה את המגנט ״חכה אני הולכת להעביר אותה לטלפון״ אמרתי והלכתי לכיוון העמדה של הצלם. העברתי כל מיני תמונות לטלפון שלי ובאתי לחזור חזרה לליאור אבל קיבלתי שיחה ממספר שאני לא מכירה ״מי זה?״ שאלתי ישר כשעניתי ״הלו?״ אני שואלת שוב ״קארין״ אני מאבדת אוויר, זה הוא ״תומר?״ אני שואלת והוא מהמהם ״אני שלחתי לך כל כך הרבה הודעות והתקשרתי כל כך הרבה פעמים, למה לא ענית לי?״ הדמעות עולות לי ואני מתחילה לבכות ״הטלפון שלי היה אצל ההפקה יש לי טלפון חלופי״ הוא אומר ואני מושכת באף כדי לעצור את הדמעות ״למה נסעת ?״ שאלתי ״הייתי חייב״ הוא אומר ואני יוצאת מהאולם כדי לשמוע אותו טוב יותר ״לא אתה לא!״ אני צועקת לבסוף ״יכולת להשאר או לפחות להגיד לי״ צעקתי שוב ״אני חשבתי שאתה עדיין שונא אותי״ אמרתי בעצב ״בחיים לא שנאתי אותך קארי, כעסתי אבל לא שנאתי אותך״ הוא אמר ״איפה אתה?״ שאלתי ״בלוס אנג׳לס״ הוא ענה, רק עוד שאלה אחת ואני מנתקת לו ״מתי אתה חוזר?״ שאלתי שוב ״אני לא יודעת ככול הנראה עוד חודשיים או שלוש״ הוא ענה ושתקתי, קודם אמרו לי חודש אחרי זה לא ידוע ועכשיו חודשיים-שלוש ״בבקשה אל תשתקי, תצעקי, תתעצבני רק אל תשתקי״ הוא מתחנן ואני נאנחת ״בוא אני אגיד לך בשפה שתבין I'm gonna get drunk (אני הולכת להשתכר)״ אמרתי באנגלית וניתקתי בלי לתת לו להגיב.

איזה ערב מושלם ואיזה נעליים.....

נקודת מבט תומר:

שלום לנתבג ולהתראות למטוס שהייתי תקוע בו במשך 12 שעות בחוסר מעש ועצבים שאני אפספס אותה. ידעתי מה המקום הראשון שאני צריך ללכת אליו, אני מסתכל בשעה שמוקרנת על מסך הפלאפון שלי ׳10:37׳ מושלם, היא נמצאת עכשיו בבית ספר.

דפקתי בדלת המוכרת, הדלת נפתחה ובאה להיטרק אחרי שנייה אבל חסמתי אותה עם רגלי "בבקשה גברת זהר אני חייב לדבר איתך״ אני מתחנן והיא פותחת ״מה אתה רוצה?״ היא שאלה ״רק לדבר, אני רוצה להסביר״ אני אומר לשושן והיא מציעה לי להכנס אל הבית שכל כך התגעגעתי.

״טוב אני חייב כמה הסברים ורציתי שתשמעו אותם לפניה״ אני אומר כשהתיישבתי בסלון עם שושן ותמיר (ההורים של קארין) ״רבנו, זה לא משנה למה ולפני זה קיבלתי הצעה לעבוד בחו״ל והסכמתי התכוונתי לספר לה אבל רבנו והייתי חייב לטוס, הטלפון שלי היה אצל ההפקה ואמרתי להם לענות רק לאחותי, כי חשבתי שהיא כועסת עליי ולא רוצה לדבר איתי אבל מסתבר שהיא התקשרה ושלחה הודעות. איך שראיתי שהיא התקשרה ושלחה הודעות שיכנעתי את ההפקה להשיג לי כרטיס טיסה לארץ כדי לחזור אליה״ אני אומר ״אם כך, אז לך אליה, תסביר לה״ שושן אמרה וחייכה ״לפני זה אני רוצה לשאול אתכם שאלה ואני ממש מקווה שתסכימו״ אני אומר בחיוך.

••••••••••••••••••••••••
כןכן ככה עצרתי, רוצים עוד פרק ?
אם עד מחר ב- 16:00 יהיה פה 50 הצבעות ו-15 תגובות הפרק יעלה. אז אם באלכם לדעת מה השאלה של תומר אז אל תשכחו ללחוץ על הכוכב 🌟.