Passed 6 years

פרקים 47+48 - תעזוב אותי

פרק 47:

נקודת מבט קארין:

אני מתעוררת בבוקר מהנשיקות של תומר "דיי להיות קיטשי" אני אומרת לו צוחקת "יאללה קומי יש לך בית ספר" הוא אומר ואני נאנחת "אני חייבת ללכת, יש לי תחושה לא טובה" אני אומרת ומתיישבת "נוו יאללה זה סתם כאב בטן" הוא אומר ואני קמה. אני לובשת חולצת בית ספר שחורה וטייץ שחור רגיל, אני נועלת את הנעלי נייק שנעלתי אתמול ואני יורדת למטה.

"יום טוב אני יבוא לאסוף אותך שתסיימי טוב?" תומר שואל ואני מהנהנת "ביי חיימ" אני נושקת לו ויוצאת מהאוטו, מתקדמת לנעמה ותמר "שלוםםם" אני צועקת והן נבהלות "יא מפגרת הבהלת או-" הן נקטעות באמצע שהן רואות את ההיקי "מה לעזעזל..." הן אומרות בשקט מפחיד וישר אחרי זה מפיצות אותי בשאלות "רוגעעע" אני משתיקה אותם "בשביל זה אני צריכה את המייקאפ" אני אומרת לנעמה והיא מוציאה לי אותו מהתיק שלה "עכשיו בואו לשירותים לא בא לי שיקלטו אותי ככה" אני אומרת ומסתובבת לצערי נתקלת בשירן (פרחה מגעילה שהופיעה באחד הפרקים - הערת הכותבת) "מה את רוצה שירן?" אני שואלת בלי כוחות "אני רואה פה משהו חדש אצלך" היא אומרת ומביטה על צווארי, אני לובשת על פניי מבט אטום "הבתולה שלנו כבר לא בתולה יותר?" היא שואלת בהומור ואני עדיין אטומה "אני לא אמרתי דבר כזה" אני אומרת בשעשוע "אולי לא אמרת אבל זה נראה" היא מנסה לעצבן אותי וזה לא ילך לה "נראה מה נראה?" אני שואלת ומתקדמת לשירותי הבנות "את יודעת ההיקי שלך" היא אומרת לי ואני מחליטה לשגע אותה "יש לי היקי?" אני שואלת אותה והיא מהנהנת "בנות יש לי היקי?" אני שואלת את תמר ונעמה, הן מבינות אותי ומנידות בראשם "את סתם מדמיינת" אני אומרת וטורקת לה בפנים דלת השירותים "היא כל כך מעצבנת" אני אומרת בזמן שאני שמה את המייקאפ על צווארי "בטח זבל שלח אותה" אני אומרת ופתאום אנחנו שומעות קול מאחוריי הדלת "נוו ליאורי מה אני יעשה? היא הייתה פשוט אדישה ולא התעצבנה בכלל" שירן אומרת בקול הפרחי שלה ואני צוחקת מזה שצדקתי שזבל שלח אותה.

פרק 48 :

הנה מתחיל לו השיעור הראשון, שיעור גאומטריה, אני שונאת את המורה והיא שונאת אותי. "בוקר טוב תלמידים" היא אומרת ומתחילה ללמד ואני מתחילה להרדם "קארין זהר וליאור דר קומו מיד" המורה צועקת "עוד 5 דקות המורה" אני אומרת והיא דופקת על שולחנה בחוזקה "בסדר בסדר קמתי" אמרתי והתיישבתי "היום את ואדון דר בריתוק עד שלוש אתם תעשו עבודה בנושא שעשינו השיעור" היא אומרת ואני ממהרת להתנגד "מהה? אבל המורה אני לא יודעת גאומטריה, אני לא יודעת לחשב שטח של משולש איך את רוצה שאני יעשה את מה שזה לא יהיה?" אני שואלת אותה והיא מושכת בכתפה "את יכולה להעזר בליאור הוא דיי טוב בגאומטריה" היא אומרת ואני מגלגלת את עיניי "המורה עכשיו שנתת לי עונש אני יכולה לחזור לישון?" אני שואלת אותה בעייפות והיא נאנחת מיואשת ממני "תעשי מה שבאלך" היא אומרת ואני נשכבת לישון שוב.

נגמר יום הלימודים והלכתי לכיתת ריתוק, לא לפני ששלחתי לתומר הודעה שאני בריתוק עד שלוש. נכנסתי לכיתה וכמובן שרק אני וליאור נהיה שם "קארי מה קורה?" ליאור מתיישב לידי ושואל "זה קארין לא קארי בשבילך ותלך ממני, עכשיו" אני אומרת בעצבים וזזה שולחן "אממ לא באלי קארי" הוא אומר ואני מתעצבנת עוד יותר "אתה יודע מה? פשוט תעזוב אותי עוד מעט המורה יגיע ויתן לנו משימה בגאומטריה" אני אומרת (יש מורה בת לגאומטריה אבל מורה בן בריתוק - הערת הכותבת) וכאילו משמיים בא המורה "המורה לכם נתנה לי להביא לכם דפי עבודה שאתם צריכים לעשות אני צריך ללכת לאנשהו אני אנסה למצוא בשבילכם מחליף" הוא אומר, נותן לנו את דפי העבודה והולך.

"אז קארי צריכה עזרה?" הוא אומר ומלטף את יריכי "תעיף ת'יד שלך" אני אומרת בשיניים חשוקות והוא רק מעלה את ידו "מספיק אני הולכת" אני מרימה את תיקי ובאה להתקדם אבל ליאור עוצר אותי ומצמיד אותי לקיר "תשחרר אותי" אני מנערת את עצמי כדי להשתחרר ממנו "תפסיקי לזוז" הוא אומר וסותר לי, אני אוטומטית מפסיקה לזוז מוכה הלם "יופי עכשיו זה ילך יותר קל" הוא אומר ותוך שנייה הוא מוריד את חולצתי, אני נשארת מאובנת מההלם. אני לא שמה לב והוא מוריד גם את מכנסיי "אחח כמה זמן לא ראיתי אותך כך קארין הייתי צריך לזיין אותך באותו היום ולא לצאת אידיוט קיטשי" הוא אומר ובאותו הרגע אני מתעשתת "אל תיגע ביי" אני צועקת ומנסה להתרחק ממנו אבל הוא מחזיק בי חזק "תעזוב אותי" אני צועקת ומנסה להשתחרר ממנו "הצילו מישהו" אני צועקת בכל הכוח "תסתמי כבר" הוא אומר ומצמיד את ידו אל פי.

ברגע שאני חושבת שזהו שאני הולכת להיאנס הדלת נפתחת בתנופה אדירה ואני רואה שם את המנהל שלנו "ליאור דר תשחרר אותה מיד, תארוז את החפצים שלך ותעוף מכאן אתה מושעה לשבועיים מבית הספר" המנהל צועק עליו וליאור עושה כדבריו, אני נופלת על הריצפה ובוכה. אני לא יודעת כמה זמן שאני בוכה עד שאני מרגישה ידיים שריריות מחבקות אותי, אני מריחה את הבושם שלו ויודעת שזה הוא. אני בוכה על חזהו עוד כמה דקות ורק אז מרימה את מבטי "זהו חיימשלי זה נגמר הא לא יתקרב אלייך יותר" תומר אומר לי ואני מהנהנת, הוא מלביש אותי ואז מרים אותי למכונית שלו.

נסענו לבית שלו כי אני רוצה להיות איתו עכשיו ולא עם אף אחד אחר "איך ידעת לבוא?" אני שואלת אותו שאנחנו נכנסים לביתו "אבא שלי התקשר אליי ישר עזבתי הכל ובאתי" הוא אומר ואני מחליפה מבגדיי לבית ספר לחולצה שלו "זה מזכיר לי אני צריך להגיד לו תודה הוא הציל אותי" אני אומרת "אז תגידי לו את זה היום בערב אתמול שהייתי אצלו הוא הזמין אותנו לארוחת ערב" הוא אומר ואני מהנהנת "תלכי לישון אני יעיר אותך כשנצטרך להתארגן" הוא אומר ואני מהנהנת, עולה למעלה ונשכבת במיטה שלו.

~~~~~~~~~~

מי עוד שונאת שינאת דם את ליאור כמוני?