נקודת מבט קארין:
"ווהוו 89 במגןן" אני צועקת וקופצת על תמר "רדי ממני י'שמנה" תמר צחקה וירדתי ממנה "כמה קיבלת?" אני שואלת "97" היא עונה ואני מחייכת "טווב אחותי" אני אומרת, ממשיכה לקפוץ במקום כמו סתומה "אז אני מבין שקיבלת ציון טוב" ליאור מגיח אחוריי ואני מפסיקה לקפוץ "כן אה.." אני מחייכת חיוך נטול שיניים "כמה קיבלת?" שאלתי "85" הוא עונה "מעולה, אני 89" אני אומרת בחיוך "אחותי, תשמעי אני חייבת ללכת למורה בערבית בשביל נקודות בונוס" תמר אומרת "טוב אני מחכה לך" אני אומרת והיא רצה לעבר המבנה.
"אנחנו יכולים לדבר עד שתמר תבוא?" ליאור שואל ואני מהנהנת "אתמול עברתי בבית על תמונות מכיתה א ומצאתי תמונה שלנו" הוא אומר ומגיש לי את התמונה שבה רואים אותי ואותו מפורים מחובקים "תמונה יפה" אני אומרת ומחזירה לו את התמונה "אני מצטער" הוא אומר ואני מביטה בו "את היית צריכה אותי ואני באתי נגדך, גרמתי לך לכל כך הרבה צער" הוא ממשיך "עבר הרבה זמן מאז זה בסדר" אני אומרת "זה לא בסדר, אנחנו היינו כמו אחים ופגעתי בך בדרך החזקה ביותר" הוא אומר בטון גבוה יותר "אתה רוצה לפתוח את זה עכשיו?" אני שואלת במלוא הרצינות "כן" הוא עונה ואני נושמת אוויר בחוזקה "אוקיי אז ככה, אתה היית כמו אח שלי, עזרת לי בתקופות הכי קשות שלי, אם זה היה החרם שעברתי או שהיית צריכה לעבור כל מיני ניתוחים, אתה היית משמח אותי, אבל אז הגענו לחטיבה ואתה החלטת שאתה עושה ממני צחוק כדי שיחשבו שאתה מגניב, אתה השפלת אותי בפניי כולם, קראת לי בשמות, גרמת לי לפגוע בעצמי, ניתקת איתי כל קשר כי הרי מי ירצה להסתובב עם שמנה גמדה ומכוערת שכמוני נכון? אני בכיתי כל כך הרבה, ולך אף פעם לא היה אכפת" עצרתי לשנייה לנשום אוויר "ניסיתי כמה פעמים להחזיר את הקשר למה שהיה אבל דחית אותי בכל פעם אז וויתרתי, כל פעם שהיית רואה אותך ברחוב אפילו לא הסתכלתי לעברך והלכתי משם הכי מהר שאני יכולה, אמא שלך הייתה פונה אליי ולא יכולתי לספר לה איזה ילד זין אתה, בכל זאת לא מגיע לאמא שלך שתעשה לה כל כך הרבה צרות כמו לנתק קשר עם הידידה הכי טובה ולהידרדר להיות פאקבוי מגעיל, עזוב אין לי כוח עוד להמשיך" אני כבר בוכה "את יפה ואת חכמה ואת מוכשרת למה את מתייחסת אליי בכלל?" הוא שאל מסתכל לי בעיניים "למה את מקשיבה לי שאת כל כך הרבה רמות מעליי, את בחיים לא פגעת באנשים כמוני, את מוכשרת ברמות ואת כל כך יפה וטובת לב וחכמה" הוא אומר ומתקרב "אי אפשר שלא לאהוב אותך" הוא אומר ובא לנשק אותי אבל אני זזה "מה אתה עושה?" אני שואלת והוא מוריד את הידיים שלו מהפנים שלי "אני מצטער" הוא מתנשם "אני חייבת ללכת" אני אומרת ורצה אל עבר המבנה.
נקודת מבט ליאור:
"אני כזה מטומטם" אני בועט בספסל שעליו ישבנו, לפתע אני מרגיש יד קטנה על הכתף שלי "אתה בסדר?" ילדה אחת שאלה אותי "לא" אני עונה בכנות והיא מוציאה משהו מתיקה "אני חושבת שאתה צריך את זה" היא נתנה לי טישו וקלטתי שיורדות לי דמעות "תודה" אני מנגב את הדמעות ומתיישב על הספסל "אתה רוצה לספר לי מה קרה?" היא שאלה בקול רך "זה סיפור ארוך אבל בקיצור פגעתי במישהי שאני אוהב ולא ידעתי עד כמה" אני אומר "זאת היא נכון? זאת שרצה מפה?" היא שואלת ואני מהנהן "סליחה שאם אני נשמע חוצפן אבל מי את? בחיים לא ראיתי אותך פה" אני שואל "אני אפריל, אחותי לומדת פה בשכבת י ורק הייתי צריכה ממנה מפתח לבית לא ראית אותי כי אני לא לומדת פה אני לומדת בחטיבה בכיתה ט" היא אומרת ואני מחייך "אני ליאור, באיזה כיתה אחותך?" אני שואל "י'1" היא עונה "בואי אני אלווה אותך לכיתה שלה" אני אומר ולוקח אותה אל עבר המבנה שלנו.
"תודה, אתה יכול ללכת" היא אומרת כשאנחנו מגיעים לכיתה "זה בסדר אני מחכה לך" אני אומר והיא נכנסת לכיתה כדי לקחת מאחותה את המפתח. "לא היית צריך" היא אומרת כשאנחנו מגיעים לביתה "נכון, אבל רציתי לראות איפה את גרה כך שאוכל לאסוף אותך בערב, מה את אומרת?" אני שואל כשהיא מסמיקה "אני אשמח, אבל יש לי מחר מבחן חשוב בגיאומטריה אני חייבת ללמוד" היא אומרת ומסתובבת כדי להיכנס לביתה אבל אני תופס בידה "אם את רוצה אני יכול לעזור לך" אני אומר "אתה לא תוותר נכון?" היא שואלת ואני מחייך "טוב, אבל רק עד שלוש כי אחותי חוזרת בשלוש וחצי" היא אומרת ואני מחייך שוב.
"חדר יפה" אני אומר ומתיישב על המיטה "תודה" היא אומרת ומוציאה את הספר גאומטריה מהספרייה שלה "בואי לידי" אני אומר כשאני רואה שהיא מתיישבת יחסית רחוק ממני "טוב" היא אומרת ומתקרבת כך שהספר נמצא חצי עלי וחצי עליה "על מה את לומדת?" אני שואל "אנחנו לומדים על להוכיח משפטים על ידי יסוד והגדרות" היא אומרת "אוקיי, תפתרי את התרגיל.. הזה" אני אומר כשאני מוצא את התרגיל הקשה ביותר "אוקיי" היא אומרת ופותרת אותו תוך 2 דקות, אני בודק את התוצאה בסוף הספר והיא צדקה "איך?" אני שואל "אולי, אין לי מחר מבחן בגיאומטריה וזה פשוט היה תירוץ?" היא שואלת ברטוריות "לא יפה" אני אומר והיא מחייכת "כפיצוי אני רוצה נשיקה" אני אומר והיא קצת בשוק "נוו על הלחי" אני אומר והיא מתקרבת, כשהיא מתכננת להניח את שפתיה על לחי אני מסובב את הראש כך שיוצא שהיא מתנשקת את שפתיי, היא קצת בשוק בהתחלה אבל אחר כך היא זורמת "אפריל מה לעזעזל?!" מישהו מתפרץ לחדר ואנחנו מתנתקים "אני-אה אממ אהאממ" אפריל מגמגמת "מוראל נכון? תרגעי רק באתי לעזור לה בגיאומטריה" אני אומר "באמת ליאור זה התירוץ שלך?" מוראל אחותה שואלת אותי בזלזול "היא טובה יותר ממני וממך ביחד" היא אומרת "מוראל תרגעי, הוא לא הראשון שאני מתנשקת איתו, זאת הייתה כולה נשיקה אחת קטנה" אפריל אומרת בטון עצבני "אני לא מסכימה לך לצאת איתו" מוראל אומרת עצבנית גם היא "אני לא ממש שואלת אותך" אפריל קמה "חכי שאבא ואמא ישמעו את זה" מוראל שולפת את קלף 'האבא - אמא' "הם יהיו נגד זה שאני יוצאת עם מישהו שהוא שכבה מעליי והוא חכם ורגיש?" היא שואלת בצעקה "ושחקן כדורגל טוב" אני מדרבן אותה "ושחקן כדורגל טוב?" היא חוזרת אחריי "אוקיי אנחנו נדבר על זה עם אבא ואמא בערב עכשיו הוא הולך" מוראל קובעת ואני מהר כותב את המספר שלי על הספר שלה "דברי איתי" אני מנשק אותה נשיקה קלה והולך.
~~~~~~~~~~~~
וואוו אז גיליתם מה קרה בין קארין לליאור
וגםםם הצטרפה דמות חדשה.
ויתרתי לכם על המטרה הפעם אבל נראלי שהפעם תצליחו להגיע למטרה:
85 הצבעות
42 תגובות
YOU ARE READING
Passed 6 years
Romanceעברו 6 שנים. עברו 6 שנים מאז שנפגשו בפעם האחרונה. הם בדיוק עולים לתיכון. היא פעם הייתה ביישנית עם שיער קצר שחור נמוכה ועם משקפיים. עכשיו היא לא דופקת חשבון לאף אחד יש לה שיער ארוך בלונדיני ועדשות. הוא תמיד היה במרכז יש לו עי...
