Passed 6 years

פרק 67 - ג׳סטין ביבר

נקודת מבט אפריל:

עמדתי באותה נקודה מוכת הלם, הוא נשמע לי כל כך מושלם ועכשיו? אני מרגישה כאילו חייתי בשקר יפה והייתי כל כך סתומה כדי לתת לפנטזיה לגלוש אל המציאות, הייתי צריכה לדעת שלא באמת יהיה לי טוב ״אפריל״ ליאור צעק ורץ אליי, הוא נעצר כמה סנטימטרים ממני וככול שהוא התקרב אני הלכתי אחורה עד שלבסוף נתקעתי בחומה קטנה כזאת ״מה הוא אמר לך?״ הוא שאל בעצבים ״אהה אני-אהה״ אני מגמגמת ״תעני לי״ הוא צעק והתחלתי לבכות ״יוו אפריל סליחה אני מטומטם״ הוא התנצל וחיבק אותי ״זה בסדר״ אני מתנתקת מחיבוקו ומנגבת את הדמעות שלי ״את יכולה לספר לי מה הוא אמר לך?״ הוא שואל בשנית אבל הפעם ברוגע ״הוא אמר שכמעט אנסת מישהי״ אני אומרת עם הראש מושפל מטה ״זה נכון, זה היה כמעט, אני הייתי על סמים באותה תקופה ואני נשבע לך שהפסקתי״ הוא אומר ״מי זאת הייתה?״ אני שואלת והוא מסתכל אחורה היכן שיושבת הנערה שרצה ממנו היום בצהריים ״היא?״ אני שואלת והוא מהנהן ״אני יכולה לדבר איתה? כאילו לגבי זה?״ אני שואלת והוא מפנה לי את הדרך אליה ״אני הולך את שכנה שלה אז תלכו ביחד״ הוא תופס בידי ואני מהנהנת.

נקודת מבט קארין:

ישבתי על הספסל שלפני דקות אחדות הילדה וליאור ישבו בו, ניסיתי להשיג את מתנאל אבל הוא סינן אותי ״סליחה?״ הרגשתי יד על כתפי והסתובבתי ״כן?״ אני שואלת את הילדה שישבה מקודם עם ליאור ״אני אפריל, אני- וואו אני לא יודעת איך להגיד את זה אפילו..״ היא מגמגמת קצת ״היי זה בסדר בואי שבי לידי״ אני אומרת והיא מתיישבת לידי ״עכשיו תנשמי עמוק, ותגידי לי מה שרצית״ אני אומרת והיא נושמת עמוק ״אני בת דודה של מתנאל והוא סיפר לי עכשיו שליאור כמעט אנס אותך וכששאלתי את ליאור אם זה נכון הוא אמר שכן אבל זה היה כי הוא היה על סמים והוא נשבע לי שהוא הפסיק זה נכון?״ היא שואלת במהירות ולאחר מכן משחררת אוויר ״כן, אבל זה בסדר סלחתי לו אבל אם הוא יגע בזה שוב באותו הרגע אני הוא מחוק אצלי״ אני אומרת ״אני די מחבבת אותו ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות״ אפריל אומרת בראש מושפל ״תשמעי בסופו של יום הוא בן אדם טוב אף אחד לא מושלם תזכרי את זה, אפילו ג׳סטין ביבר לא מושלם״ אני אומרת והיא צוחקת.

דיברנו במשך שעה עד שהיא הייתה צריכה לחזור הביתה ״רגע אז את שכנה שלי?״ אני שואלת כשאנחנו בדרך הביתה ״מסתבר״ היא אומרת ואני מחייכת ״להתראות״ אני מחבקת אותה ופונה לכיוון הבית שלי. אני פותחת את דלת הבית עם המפתח ונבהלת כשאני רואה את תומר עומד במטבח ״ממתי אתה פה?״ אני שואלת אחרי שנרגעתי מההתקף לב שעשה לי ״10 דקות ככה״ הוא עונה ומוציא מהמקרר קולה זירו, הוא מתיישב בספה ואני אחריו, אני משעינה את ראשי על החזה שלו ״אני מרגישה שהתרחקנו״ אני אומרת בלי מחשבה ״כנראה היינו יותר מידי עסוקים״ הוא אומר ולוגם מן הקולה ״טוב.. אני עולה להתקלח תחכה פה או בחדר״ אני אומרת ועולה למקלחת.

פשטתי את בגדי ונכנסתי לתוך המקלחת ״אעע״ צרחתי כשנכוותי מהמים, תוך שנייה תומר כבר היה בתוך החדר מקלחת ״מה קרה?״ הוא שאל ״נכוותי״ אני לא זזה ממקומי בגלל הכאבים, תומר בא לצידי ולוקח את הדוד לידיו ומכוון על מים קרים, הוא שוטף את האזור של הכוויות בעדינות ואז עוטף אותי במגבת ומושיב אותי על המיטה שלי ״איפה יש לך פניסטיל?״ הוא שואל ״למטה זה נמצא במגירה העליונה של המקרר״ אני אומרת והוא הולך להביא לי, תוך דקה הוא חוזר ״זה קר וזה קצת ישרוף״ הוא אומר ומורח את המשחה על הכוויות. ״תודה״ אני אומרת כשהוא מסיים לעזור לי להתלבש ״אני זה שהרוויח מכל הקטע הזה״ הוא צוחק ואני מחייכת ״חבל שאני לא יכולה להרביץ לך עכשיו״ אני אומרת והוא ממשיך לצחוק ״תנסי לישון, אני אתקשר לשושן להגיד לה, אני יחזור עוד כמה דקות״ הוא אומר ואני נרדמת מכל היום המתיש הזה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוקיייי אז הפרק הזה מוקדש לכל אלה שנכוו במקלחת כמוני ולא היה להם אף אחד בבית...

יאללה אוהבת אתכם המון המון💕💚
ובהצלחה לכל אלה שיש להם עכשיו תקופת מבחנים קשה...