יקרה שלי המון המון מזל טווובב adidas456
תהנו מהפרק!
נקודת מבט תומר:
לא יכולתי להרדם בידיעה שאפילו לא אמרתי לה לילה טוב או משהו כזה, אז אני מתגנב אל הטלפון הציבורי שיש בבסיס. אני מחייג את המספר שלה והיא עונה לי ישר "קארי?" אני שואל "תומי" היא אומרת ואני מחייך לי "חיימשלי אני צריך לדבר איתך רגע על משהו" אמרתי כשנזכרתי בבקשה של אביאל "מה יש?" היא שאלה "זוכרת את אביאל?" שאלתי ולקח לה זמן לענות "החייל שהראה לנו איפה אתה?" היא שואלת ואני מהמהם "אז הוא קצת נדלק על נעמה וחשבתי שאולי שיגמר לי הריתוק נשדך ביניהם או משהו כזה את יודעת" אני אומר "ברור" היא אמרה וראיתי את הרס"ר שלי קרוב "טוב אני צריך לעוף לילה טוב אהבה שלי" אני אומר מהר ומנתק, רץ בחזרה לאוהל.
"מה קרה אחי?" אביאל קם "תומר למה אתה ער?" רון קם אחריו "סתם רציתי להגיד לילה טוב ולקארין וכמעט הרס''ר טפס אותי" אמרתי "תאמין לי אתה יש לך יותר מזל משכל" רון אמר ונתן לי כאפה בראש, כמובן שהחזרתי לו אחת "אהה ואביאל דיברתי עם קארין על נעמה בשבילך" אני אומר "אין עליך אח יקר אתה" אביאל אמר ונתן לי חיבוק גברי "יאללה יש פה אנשים עייפים" רון אמר ונשכבנו כולנו לישון.
נקודת מבט קארין:
חזרנו הביתה ובדרך חזרה החלטנו שנעמה תישן אצלי. "אמא" אני צועקת כשאני נכנסת בדלת ומחבקת אותה "חיים של אמא שלך איך היה?" היא שאלה אותי "בסדר, שמחתי כל כך לראות אותו" אני אומרת בחיוך "נעמה מה קורה?" אמא שלי שאלה את נעמה וחיבקה אותה "בסדר ותודה על הפחזי" נעמה חייכה רק מעצם המילה פחזי "בכיף מתוקה יש עוד במקרר אם תרצי" אמא שלי אומרת ועולה לחדר שלה.
"תודה שבאמת איתי היום" אני אומרת לנעמה בזמן שאנחנו לובשות את הפיג'מה שלנו "בכיף אחותי, למרות שציפיתי לפגוש איזה חייל ערס כזה" היא אומרת ואני צוחקת. כשסיימתי להתלבש ראיתי שתומר מתקשר אליי וישר עניתי "קארי?" תומר שאל וחייכתי "תומי" אני אומרת "חיימשלי אני צריך לדבר איתך רגע על משהו" הוא אמר והלכתי שנייה הצידה "מה יש?" אני שואלת "זוכרת את אביאל?" הוא שאל וחשבתי "החייל שהראה לנו איפה אתה?" אני שואלת והוא מהמהם "אז הוא קצת נדלק על נעמה וחשבתי שאולי שיגמר לי הריתוק נשדך ביניהם או משהו כזה את יודעת" הוא אומר ואני רגע מלדפוק צרחה "ברור" אני אומרת "טוב אני צריך לעוף לילה טוב אהבה שלי" הוא אומר ומנתק אפילו לא נותן לי להחזיר לו לילה טוב.
"היי קארי? מה קרה? למה את עצובה?" נעמה שאלה אותי שנשכבתי לידה במיטה "סתם דיברתי עם תומר והוא ניתק לפני שבכלל הספקתי להגיד לילה טוב או משהו, זה נשמע ממש מטומטם שאני עצובה בגלל זה אבל לא יודעת למה אני ככה מרגישה" אני אומרת "זה בסדר וזה ממש לא מטומטם וגם היום ראינו אותו אז ברור שיהיה לך יותר קשה לראות אותו במקום מסויים ולדעת שלא תראי אותו עוד יומיים אבל תחשבי על זה ככה הוא חוזר עוד מעט" נעמה מנחמת אותי "ועד אז אנחנו נתנחם בפחזי ומילקה" היא אומרת ואני צוחקת "המילקה שלי" אני מכריזה "מעולה כי אני לא מתחלקת עם הפחזי" היא אמרה ואנחנו רצות לפלוש למטבח.
נקודת מבט אפריל:
הגעתי היום לחזרה אחרונה לקראת התחרות באיטליה, החליטו לחלק את הריקוד לקבוצות. השיר שבחרו הוא NO MONEY של Galantis. אני רוקדת עם עוד 3 בנות שקצת יותר גדולות ממני אבל באמת שאני שמחה שאני טסה איתן לתחרות הזאת. "אפריל" מישהו קרא לי וגיליתי שזה ליאור "ליאורי מה אתה עושה כאן?" שאלתי "באתי לראות את חברה שלי רוקדת" הוא אמר והסמקתי, הוא אף פעם לא קרא לי 'חברה שלי' נחמד לדעת שככה הוא רואה אותי "אפריל נו בואי" אליס (אחת הבנות) והלכתי לידה "אימון אחרון, את מוכנה?" היא שאלה והנהנתי. אור הפעיל לנו את המוזיקה והתחלנו לרקוד לפי התור של הקבוצות.
"אימון טוב!" תומס צעק וכולם הריעו "לא לשכוח הטיסה עוד יומיים, אנחנו נפגשים פה בשתיים בלילה ומפה נוסעים לנתב''ג" אור אומר וכולם מהנהנים, אנחנו מתפזרים ואני הולכת לליאור. "איך הריקוד?" שאלתי אותו והוא חייך "יפה, יפה מאוד" הוא אמר וחייכתי "עכשיו אני יכול לבלות איתך קצת לפני שאת עוזבת אותי לשבועיים?" הוא שואל ואני מהנהנת "יאללה בואי תכננתי לך הפתעה" הוא אמר ומשך אותי איתו.
הגענו לבאולינג וחייכתי, לא הייתי פה מאז שנה שעברה עם אחותי "את יודעת לשחק?" הוא שאל והנהנתי "אני בטוחה שאני קורעת אותך" אני אומרת בבטחון כשאני צועדת אל עבר המסלול "רוצה להתערב על זה?" הוא שאל והנהנתי "אז א אני מנצח את משרתת שלי ואם את מנצחת אני שלך, הולך?" הוא מציע ואני חושבת קצת "הולך" אני אומרת ולוקחת כדור.
כמובן שהמשחק נגמר 146 לי ו122 לו "הפסדת מותק" אני אומרת בניצחון "נתתי לך לנצח חיימשלי" הוא אומר "טוב טוב" אני מנפנפת אותו "אל תאמיני" הוא משחק אותה נעלב "אתה עדיין המשרת שלי" אני מזכירה לו "אבל את טסה עכשיו" הוא אומר בעצב מזויף "זה בסדר מאמי אתה תהיה המשרת שלי כשאני יחזור" אני אומרת והוא נאנח.
-לאחר יומיים-
אנחנו עכשיו בדרך לנתב"ג ואני ממש מתרגשת, לא טסתי הרבה פעמים בחיים שלי זאת אולי הטיסה השנייה או השלישית שלי. "טסת בעבר?" אור שאל אותי והנהנתי "אבל רק פעם או פעמיים" אני אומרת והוא מהנהן "טוב אני מקווה שיהיה לך כיף איתנו" הוא אומר ואני מחייכת. אני מוציאה מתיקי את האוזניות ונופלת גם מעטפה סגורה, הרמתי את המעטפה והיה כתוב 'תהני ילדה שלנו, אוהבים אבא ואמא' פתחתי את המעטפה ונדהמתי לגלות עוד כסף ממה שלקחתי, מיד שלחתי לאמא שלי הודעה 'תודה אמא לא היית צריכה' שלחתי וחיברתי את האוזניות שלי.
YOU ARE READING
Passed 6 years
Romanceעברו 6 שנים. עברו 6 שנים מאז שנפגשו בפעם האחרונה. הם בדיוק עולים לתיכון. היא פעם הייתה ביישנית עם שיער קצר שחור נמוכה ועם משקפיים. עכשיו היא לא דופקת חשבון לאף אחד יש לה שיער ארוך בלונדיני ועדשות. הוא תמיד היה במרכז יש לו עי...
