Passed 6 years

פרק 63 - כיתה א

נקודת מבט קארין:

אנחנו כבר בדרך הביתה. היה נהדר עם המשפחה של תומר בהתחלה ממש התביישתי אבל לאט לאט נפתחתי וצחקנו המון, אפילו ימית הוציאה אלבום ילדות של תומר שכמובן צילמתי משם כמה תמונות ותומר הסמיק, כמובן שחצי מהערב עבר בדיבורים על המשחק שיש מחר בין מכבי חיפה להפועל באר שבע.

״לאן עכשיו?״ תומר שאל כשהגענו לצומת שאם פונים לצד אחד זה פונה לבית שלי ולצד השני לבית שלו ״לבית שלי, יש לי מחר חזרה אחרונה למגן בעוד יומיים בהיסטוריה״ אני אומרת והוא פונה לבית שלי. ״את רוצה שאני אשן אצלך?" תומר שאל כשסגרתי את הדלת אבל החלון עדיין פתוח "לא, אני צריכה לישון טוב" אני אומרת מתכופפת לפנים האוטו כדי לנשק אותו "תבוא אליי אחרי בית ספר?" אני שואלת "אני לא יכול אני עובד עד שבע מחר, אם את רוצה נעשה משהו בערב" הוא עונה ואני מחייכת "אני אשמח, יאללה אני צריכה ללכת" אני אומרת ומפריחה לעברו נשיקה.

היום יום שני, ואתמול תומר לא הפסיק לחפור לי על המשחק נגד הפועל באר שבע ושהוא ממש רוצה ללכת אז אירגנתי לו הפתעה וקניתי לנו 2 כרטיסים, אוקי אוקי אבא שלי אירגן לנו איך שהוא 2 כרטיסים. סיימתי את הלימודים וישר נסעתי לבית של תומר יודעת שהוא עכשיו בעבודה. אני משתמשת במפתח שהוא נתן לי פעם ונכנס לביתו. כתבתי לתומר הודעה שאני אצלו בבית וישר עליתי לחדר שלו, בלגנתי לו את הארון כדי למצוא את החולצה שלו של מכבי עם המספר 21 של דקל קינן, שמתי את החולצה בתוך התיק וירדתי למטבח שלו להכין לי משהו לאכול לראות טלוויזיה עד שתומר ישלח לי הודעה.

כשסיימתי להתארגן בבגדים שהבאתי מהבית לקראת המשחק (תמונה), תומר בדיוק שלח לי הודעה שאני אצא. "היי" אני אומרת בזמן שאני נכנסת לאוטו ומנשקת אותו נשיקה קלה "אז לאיפה נוסעים?" הוא שאל ויצא מהרחוב של הבית שלו "סמי עופר" אני אומרת ומוציאה את הכרטיסים מהתיק שלי "יאללה סע שלא נאחר" אני אומרת כשאני רואה שהוא קפוא במקומו "את מלכה, אבל רגע אני לא יכול לנסוע למשחק בלי החולצה" הוא אומר ואני שולפת מהתיק את החולצה שלו "מ-ל-כ-ה" הוא אומר ומחליף לחולצה של מכבי.

"הגענו" תומר מודיע אחרי שעברנו את כל הפקקים המעצבנים ואני רואה בעיניו ניצוץ כמו של ילד קטן בחנות ממתקים, נכנסנו לאצטדיון הענק הזה והבטתי בו בפליאה, הייתי פה כמה פעמים אחדות ואני עדיין מתרשמת כל פעם מחדש "אומייגאד כל כך מהמם פה" אני אומרת ואנחנו עומדים במקום שלנו, שורה 1 בקופים "היית פה פעם?" הוא שואל ואני מהנהנת, עדיין מסתכלת על המקום היפה הזה, הכל פה כל כך יפה לא כמו בכל אצטדיון רגיל.

כל המשחק תומר עודד כמו משוגע וגם סחף אותי איתו, המשחק נגמר בתוצאה של 2:1 לנו. הגענו עכשיו לבית שלי ואנחנו כבר שוכבים במיטה כשתומר מחבק אותי וראשי מוצמד לחזהו "איך היה לך היום?" אני שואלת "מדהים, תודה" הוא מודה לי ואני מחייכת מנשקת את חזהו החשוף "איך אני מתעוררת מחר למגן?" אני שואלת והוא צוחק "תלכי לישון אני יעיר אותך ואת תעברי את המגן הזה כמו גדולה "בעזרת השם" אני אומרת והוא מחבק אותי חזק יותר "יאללה לישון" הוא אומר ואני מחייכת.

נקודת מבט תומר:

הדברים שהילדה הזאת עושה בשבילי. בחיים לא חשבתי שאני אתאהב ועוד בילדה שקטנה ממני ב-4 שנים, בילדה שאני מכיר בערך מכיתה ה. אני הייתי החונך שלה כשהיא רק עלתה לכיתה א. כבר אז היה אפשר לראות כמה היא יפה וטובת לב, אני זוכר את כל הפעמים שהיא הייתה בוכה כי הקניטו אותה, את כל הפעמים שירדו עליה, את כל הפעמים שהרביצו לה, את כל הפעמים שהיא ישבה לבד בהפסקות או עם חברה שלה תמר, לעזעזל היא הייתה בכיתה א. היא לא זוכרת אבל אני כן, הייתי רואה אותה בהפסקות בוכה וניגש אליה, באותו זמן היא סיפרה לי הכל, כל מה שהבן זונה הזה עשה לה. הפרדתי ביניהם בכוונה לא יכולתי לראות אותה בוכה שוב בגלל אותו אדם שלא שווה את הציפורן ברגל שלה, אני מעריץ את הילדה הזאת על כך שהיא לא נשברה ועשתה משהו לעצמה, אני מעריץ אותה על טוב הלב שלה, אני מעריץ כל פיסה בה, כל חלק אפילו הזעיר ביותר אני מעריץ בה. ואם היא הייתה טיפה יותר גדולה הייתי מתחתן איתה, זאת אמא שאני רוצה לילדים שלי, אמא טובת לב עם ערכים לא כמו כל הזונות והשרמוטות של הדור הזה, ואני מקווה שאני מספיק טוב בשבילה.

~~~~~~~~~~~

התאהבתי סופית בתומרר. מי עוד?

רק אני סקרנית לדעת מה ליאור עשה לקארין?

מטרה :

90 הצבעות

50 תגובות

אוהבת המוןןןןןןןןןןן