Passed 6 years

פרק 32 - קונצרט

נקודת מבט קארין:

~כעבור שבוע~

מחר מתקיים של חברה טובה שלי ושל תמר אז היא הזמינה אותנו, כמובן שגם תומר בא איתי אבל הזבל יהיה שם ״קארין בואי רגע למטה״ תומר צעק לי מלמטה (הם בבית של תומר - ה.כ) ״שנייה״ אמרתי בזמן שאני יורדת ״קניתי לך משהו״ הוא אמר וגילגלתי עיניים ״אני שונאת שאתה מבזבז עליי״ אמרתי לו והפעם הוא גילגל לי עיניים ״אוחח תסתמי קצת מותר לי לפנק אותך קצת״ הוא אמר ״טוב טוב מה קנית?״ שאלתי אותו והוא הוציא משקית שמלה יפייפיה שהחלק העליון בצבע זהב והתחתון בצבע כחול רויאל  ״תלבשי את זה לקונצרט מחר״ הוא אמר והנהנתי ״תודה למרות שלא היית צריך״ אמרתי מסמיקה ״שטויות יאללה בואי נלך לישון״ הוא אמר ועלינו לחדר שלו. 

~למחרת~

״בוקר טוב״ תומר העיר אותי, היום אין בית ספר כי יש חופש ״בוקר טוב״ החזרתי בחיוך והתיישבתי ״תומר תקשיב היום בקונצרט גם ליאור יהיה״ אמרתי לו והוא התקשח ״אל תדאגי את איתי אני לא אתן לא לפגוע בך. בחיים״ הוא אמר וחייכתי אין בן אדם יותר מושלם ממנו ״אני אוהבת אותך״ אמרתי ״גם אני אוהב אותך״ הוא אמר ונישק אותי.

~השעה 18:30~

אני תומר, תמר וליאור נמצאים כבר במקומות שלנו צופים בחזרה הגנרלית של התזמורת והרקדנים ״אתם יודעים זה אמור להיות אגם הברבורים לא אגם הברבורים והדובה״ הוא אמר והסתכל עליי, ידעתי שהוא מתכוון אליי שהייתי יותר קטנה הייתי ממש שמנה ואחרי מה שקרה עם ליאור התחלתי להרזות ממש באינטנסיביות, ירדתי עוד ועוד ועוד עד שהגעתי למשקל 50 ופה הפסקתי כבר לרדת אני גאה במי שאני היום אבל העבר שלי תמיד רודף אותי ותמיד ירדוף. תומר שם לב שאני עצובה ״אל תשימי לב אליו״ הוא לחש לי ושם את ידו על יריכי, ניגבתי את עיניי והינהנתי.

כל משך החזרה ליאור זרק הערות לא במקום עד שהוא הזכיר את מה שקרה ופה כבר התחלתי לבכות, תומר חיבק אותי חזק והרים את ראשי ״אל תתייחסי אליו סתם בן אדם זבל״ הוא אמר והנהנתי ״אני אוהב אותך בכל מצב״ הוא אמר ונישק אותי שברקע נשמע השיר המפורסם של אגם הברבורים ״תודה״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק ״רוצה אחרי זה נלך למסעדה?״ הוא שאל ״לא יכולה הבטחתי לנעמה שאני ותמר נבוא לאסוף אותה השדה תעופה״ אמרתי והוא הנהן ״איך אתן הולכות?״ הוא שאל ״ברכבת אולי גם נסתובב קצת בתל אביב״ אמרתי והוא הנהן ״תשמרי על עצמך״ הוא אמר ״טוב אבא״ אמרתי מגלגלת עיניים והמופע התחיל.

~השעה 20:00~

המופע נגמר ותומר הסיע אותי ואת תמר לתחנת הרכבת "תתקשרי אם קורה משהו" הוא אמר בדאגה ונשק לראשי "בסדר אל תדאג אני לא ילדה קטנה" אמרתי לו בחיוך "בשבילי כן י'קטינה" הוא הקניט אותי "ילד מזבלה" אמרתי לו והוא צחק "יאללה תבואי אליי אחרי זה קטינה שלי" הוא אמר ונכנס בחזרה לג'יפ שלו, "כל כך התגעגעתי אל נעמה" אמרתי שנכנסנו לרכבת "כן גם אני" תמר אמרה, נעמה הייתה שבוע אצל משפחה שלה באוסטרליה וכל כך התגעגעתי אליה הרגשתי כאילו חלק בי מת במשך שבוע "תגידי אז מה איתך ועם תומר?" תמר שאלה אותי "הכל בסדר הוא גם הציע לי לבוא לעשות שישי עם ההורים שלו, זה קצת מוזר לי ללכת לעשות שישי אצל המנהל שלי" התוודתי והיא צחקה "לא התכוונתי בקטע כזה התכוונתי בקטע השני" היא אמרה והרימה את גבותיה במהירות "אויי מפגרת אנחנו רק חודש עוד לא עשינו יוו אמא" התחלתי להילחץ והיא צחקה.

הגענו לשדה תעופה וחיכינו לנעמה עד שראיתי אותה יוצאת וישר רצתי אליה "פיגור שלי התגעגעתי" אמרתי לה והיא צחקה "גם אני התגעגעתי אלייך" נעמה אמרה לי צוחקת "נעמהה" תמר רצה גם וחיבקה חזק את נעמה "יאללה לשחרר" היא אמרה וצחקנו "אז מה חדש?" נעמה שאלה שהלכנו לתכנת ברכבת "לא משהו חדש" אמרתי ולתמר היה מבט תחמני, שיט הילדה הזאת לא רואה עיניים "קארין ותומי עשו את זה" היא אמרה ישר נעמה הסתכלה עליי בשוק ודווקא צרחה "נעמהה תרגעי זה לא נכוןן" צעקתי לה והיא עדיין הסתכלה עליי עם פה פעור "לי את לא מספרת?" היא שאלה בעצבים "נוו תרגעי היא עובדת עלייך" אמרתי לה "בסדר בסדר" היא אמרה "להתקשר לתומר לשאול אותו?" שאלתי אותה והיא הנהנה, אחרי שתי חיוגים הוא ענה "קארין הכל בסדר קר משהו?" הוא שאל בלחץ "היי תומר תרגע הכל בסדר רק נעמה רוצה לשאול אותך משהו" אמרתי לו והוא המהם "תומר אתה וקארי שכבתם?" נעמה שאלה ושמעתי את תומר נחנק "לא עוד לא, אני מחכה לה" הוא אמר אחרי שנרגע ואני נתתי מבט מנצח לנעמה "אוקיי תודה" נעמה אמרה וניתקה "אני כל כך הורגת אותך" נעמה אמרה לתמר בזמן שעלינו לרכבת ונעמה צחקה "זה היה שווה את זה" תמר אמרה והמשיכה לצחוק בזמן שאני ונעמה מגלגלות לה עיניים.