Passed 6 years

פרק 61 - לא יודעת

נקודת מבט קארין:

שכבתי בחדר שלי, עם הפנים לכרית עד שאני שומעת צליל של דלת נפתחת, אני מרימה את ראשי מהכרית ורואה את תמר ונעמה. הן מחבקות אותי שתיהן ולוחשות ״זה בסדר, תבכי״ ואני לא צריכה יותר מזה. ״זהו״ אני אומרת ומנגבת את הדמעות האחרונות ״עכשיו ספרי לנו״ תמר אמרה וסיפרתי להן כל מה שקרה במועדון. ״אני אזיין אותו במכות״ נעמה אמרה ונעמדה אבל במהרה תמר משכה אותה לשבת בחזרה על המיטה ״אל תעשו עם זה כלום בבקשה״ אני מבקשת והן מהנהנות ״השלמתי עם ליאור״ אני מפילה את הפצצה ״אוקיי עכשיו אותך אני צריכה לזיין במכות״ נעמה אומרת ונעמדה שוב אבל גם הפעם תמר מושכת אותה לשבת בחזרה ״אנחנו לא חזרנו אני פשוט סלחתי לו זאת לא הייתה אשמתו הוא היה על סמים..״ אני אומרת ופתאום נשמעת דפיקה בדלת ״בנות תלכו הביתה״ אמא שלי אומרת ונכנסת לחדר, תמר ונעמה מסתכלות אחת על השנייה, מחבקות אותי והולכות.

״עכשיו ספרי לי מה קרה״ אמא שלי מתיישבת על המיטה ״אני ותומר סוג של רבנו״ אני אומרת ״ואתם תריבו עוד הרבה״ היא אומרת ואני מרימה את מבטי אליה ״את הולכת עכשיו להתקשר אליו ולהגיד לו שהוא יושן אצלך היום״ היא אמרה ״מ-מה?״ אני מגמגמת ״קארי שלי ראיתי הרבה בנים בחיים שלי אבל מישהו כמו תומר עדיין לא, הוא אוהב אותך יותר מהכל ושלא תחשבי שאני לא יודעת שהוא בא לפה בצהריים״ היא אומרת ואני קצת בשוק ״קדימה תתקשרי אליו, אני הולכת להוציא את האבא הזקן שלך מהבית כדי שיהיה לכם זמן לבד״ אמא שלי אמרה ויצאה מהחדר.

הסתכלתי על צג הטלפון שמצלצל לתומר בתור - ׳אהבת חיי😍׳ ״הלו?״ הוא עונה ואני מצמידה את הטלפון לאוזני במהירות ״תומר?״ אני שואלת ״קארין הכל בסדר?״ הוא שואל ואני מהנהנת כאילו הוא רואה ״אממ לא יודעת, אתה יכול לישון אצלי היום?״ אני שואלת והוא משתנק ״ב-בטח 5 דקות אני אצלך״ הוא אומר במהירות כאילו מפחד שאתחרט ״טוב ביי״ אני אומרת ומנתקת.

נקודת מבט תומר:

ישבתי בסלון והסתכלתי על הטלוויזיה למרות שהיא כבויה. פתאום הטלפון שלי צלצל ועל המסך הופיע השם ׳אישה שלי׳ עניתי ״הלו?״ אני מקווה לשמוע את קולה ״תומר?״ היא שואלת ואני כל כך שמח לשמוע את השם שלי מפיה ״קארין הכל בסדר?״ אני שואל אבל לא שומע תגובה ״אממ לא יודעת, אתה יכול לישון אצלי היום?״ היא שואלת ואני משתנק עולה לחדר שלי הכי מהר שאני יכול ״ב-בטח 5 דקות אני אצלך״ אני עונה מפחד שהיא תתחרט פתאום ״טוב ביי״ היא אומרת ומנתקת.

אני נוסע על 200 כדי להספיק להגיע לבית שלה בדקה במקום ב-4, אירגנתי לי מהר תיק וישר רצתי לחניה עם המפתחות בידי. סופסוף הגעתי אליה, דפקתי על הדלת והיא פתחה לי אותה לבושה בחולצה שלי שהשארתי פה ״אני כל כך מצטער, אני אידיוט״ אני אומר ומחבק אותה, אני מופתע שהיא מחזירה לי חיבוק ועוטפת את רגליה על מותני. לאט לאט אני שם לב שהחולצה שלי מתרטבת ואני מבין שהיא בוכה. אני מתיישב על הספה שהיא עדיין בידיי ״את סולחת לי?״ אני שואל והיא מהנהנת ״אל תבכי״ אני מנגב את דמעותיה ״את רוצה לעשות משהו?״ אני שואל והיא מנידה לשלילה ״את רוצה שאני אמשיך לחבק אותך?״ אני שואל והיא מהנהנת ״אל תעזוב אותי״ היא אומרת בקול שקט ״בחיים לא״ אני אומר בביטחון מלא.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתם מגיעים למטרות כל כך מהר שאין לי זמן בכלל לכתוב את הפרק😂

מטרה -
60 הצבעות
30 תגובות

מאוהבת בכםםםםםםם😍😍😍