Passed 6 years

פרק 85 - הוא טס

#theendismaybenear

-אחרי חודש-

נקודת מבט קארין:

אז חזרנו לארץ אחרי שבוע בבית של ברנדון, כל השבוע הזה ניסיתי לא לחשוב על תומר, באמת שניסיתי אבל כשלתי. "קארין, נוו. כדור הארץ לקארין!" תמר אמרה והקישה באצבעותיה מול עיניי "סורי חלמתי בהקיץ" אמרתי והיא נאנחה "עוד הפעם תומר?" היא שאלה והנהנתי "הוא לא עונה לי כבר חודש" אני אומרת בעצב בזמן שאנחנו עולות לאוטובוס של הכיתה שלנו "אז אולי זה הזמן לשחרר ולעבור הלאה" היא אמרה והנדתי בראשי "אנחנו לא נפרדנו תמר" אני אומרת בעצבים "אחות תרגעי תמר צודקת" נעמה צצה מהמושב שמאחורינו "הוא לא עונה לך כבר חודש זה רמז מספיק עבה כדי לשחרר" היא המשיכה "כנראה הוא עדיין כועס אני מוכנה לחכות עד סוף שנה, זה גם ככה חודש" ניסיתי לשכנע אותן והן נאנחו "בסדר אבל אחרי זה תעשי לו דליט מהמוח" תמר אמרה והנהנתי.

״קאריני!״ אמא שלי צעקה כשנכנסתי הביתה וחיבקה אותי חזק ״איך היה?״ היא שאלה וחייכתי ״היה כיף ברמה אחרת, אבל עכשיו אני חייבת לנוח טיסה של 12 שעות זה לא בשבילי״ אני אומרת ומתחילה לעלות במדרגות ״בטח נחרת כל ה12 שעות האלה״ אני שומעת את אימי אומרת ומצחקקת לעצמי. ״קארין!״ אני שומעת צעקה ופתאום 5 בני הדודים שלי נכנסים לחדר וקופצים עליי, יוצרים ערמת ילדים מבולגנת ״יש פה בן אדם אסמתי שנחנק״ אמרתי והם ירדו ממני ״אוקיי עכשיו לאט לאט, אורי, דניאל ואריאל בואו הנה״ אני אומרת להם ומחבקת את שלושתם ״התגעגעתי אליכם שמיקים שלי״ אמרתי ונתתי לכל אחד נשיקה למרות שאריאל קצת התנגד ״אור בואי נסיכה שלי״ אמרתי וחיברתי אותה חזק חזק ונישקתי את לחיה מספר פעמים ״ועכשיו לאהבת העולם שלי״ אני אומרת ואורן קופץ עליי ״מה קורה חיימשלי?״ אני שואלת אותו והוא צוחק, מוריד את המוצץ ונותן לי נשיקה על השפתיים ״יאללה ילדים לסלון״ אני אומרת ואנחנו מתחרים עד למטה כשאורן בידי.

״תותו״ דודה ליז ודוד מומי קוראים לי ביחד, אני מחבקת אותם ונושקת להם ״מורני״ אני אומרת לאישתו של דוד שלי ומחבקת גם אותה ״לי אין שלום?״ סיני, בעלה של דודה שלי אומר ״היי״ אני אומרת והולכת לשחק עם כל הבני דודים למרות שהם ממש קטנים ממני. ביני לבין סיני יש יחסי אהבה-שנאה רק עם מעט מאוד אהבה והרבה שנאה, הוא שונא אותי כי אני היחידה שעונה לו וקולטת אותו ואני שונאת אותו כיי הוא מרגיז אותי.

כמנהגנו עשינו על האש והזמנתי גם את נעמה ״אז קארין מה שלום תומר?״ סיני פתאום זרק ונתתי מבט לנעמה שלא תעז לפתוח את הפה ״הוא בסדר״ אני עונה ״למה הוא לא בא?״ אני שונאת את השאלות שלו ״הוא בצבא עכשיו, אמא אפשר לצאת היום ולישון אצל נעמה?״ שאלתי באותה נשימה ״בטח לכי תארגני תיק״ היא אמרה ולא הייתי צריכה יותר מזה כדי לגרור את נעמה לחדר שלי למרות שלא סיימה את הצ׳יפס שלה.

״תודיעי לאביאל שיוצאים היום״ אני אומרת ״כבר הקדמתי אותך״ היא אמרה ובדיוק סגרתי את התיק שלי ״זזנו?״ היא שאלה והנהנתי. אמרתי להתראות לכולם וכמובן שאורן נדבק לי לרגל ולא שחרר עד שהבטחתי לו שאני אביא לו סוכרייה פעם הבאה. כל הדרך חפרתי לנעמה על סדרה חדשה שהתחלתי לראות והיא בשלב מסויים כמעט נתנה לי כאפה.

״אוח זוג מגעילים״ אני אומרת כשנעמה ואביאל לא מפסיקים לבלוע אחד את השנייה באמצע החורשה ״תסתמי כבר יא מרירה״ היא אמרה וגילגלתי עיניים ״תגיד אביאל מה עם  תומר?״ שאלתי והוא היה בשוק ״הוא לא סיפר לך?״ הוא שאל והנדתי בראשי ״הוא טס לחודש״ הוא אמר והנהנתי ״קסם שלי, אני חותכת לבית שלך את יכולה להשאר קצת עם אביאל״ אני אומרת וקמה, מנקה את התחת שלי מהרצפה המלוכלכת שישבתי עליה ״5 דקות אני באה סבבה?״ היא שאלה והנהנתי.

נקודת מבט נעמה:

״מטומטם תן לי לעלות הביתה, קארין מחכה לי, ייבשתי לה את התחת״ אמרתי אחרי שהוא מעקב אותי כבר רבע שעה והוא עדיין אחז בי מנשק אותי בניסיון להשתיק אותי ״אז דברי איתי״ הוא אמר וחטף עוד נשיקה. עליתי הביתה ונכנסתי לחדר שלי כשאני רואה את קארין שפוכה על המיטה ויושנת את חייה.

החייל שלי💚: אני רואה את בקטע של ייבוש תחתים היום

היה כתוב ולא יכולתי שלא לצחוק

אני: מה לעשות? תתמודד

החייל שלי💚: בואי נעשה משהו מחר

אני: לא יכולה, יש לי לתקן לב שבור, זה יקח זמן

החייל שלי💚: תני לי לנחש, הם נפרדו?

אני: ככה זה נראה...

החייל שלי💚: ועוד משהו, יום חודשים ביחד שמח נשמה שלי💚

הוא כתב ושמתי לב שהשעה השתנתה ל00:00 כלומר יום חדש

אני: אני צריכה לקבל אות כבוד ששרדתי איתך חודשיים

החייל שלי💚: ואני תעודת לוחם

אני: לילה טוב חייל

החייל שלי: לילה טוב חיה בסרט

הוא כתב וגילגלתי עיניים נשכבת ליד קארין ועוצמת את עיניי.