נקודת מבט קארין :
״יאללה יא מכונת שינת מהלכת קומי!״ נעמה הטיחה על הראש שלי כרית ״אבל למה בעצבים על הבוקר?״ שאלתי בתשישות "אשמתי שאת ישנה יותר מידי ואביאל ותומר פה כבר שעה?!" היא שאלה בעצבים "מה הם עשו לך?" התרוממתי לישיבה כשאני רואה אותה במטושטש "שיגעו את רב-רבי זה מה שהם עשו" היא אמרה ושמתי את המשקפיים שלי, כן חזרתי ללכת עם משקפיים אבל כרגע רק בבית "טוב יאללה בואי למטה" אמרתי וקמתי מהמיטה.
"שני אידיוטים אני יכולה להבין מה עשיתם?" אני אפילו לא צועקת ותומר מתקרב אליי "אולי אבל רק אולי יש מצב ששברנו כמעט כל כוס אפשרית בבית.." אני בולעת את רוקי ומשתדלת לא להתעצבן "ומה הסיבה לכך?" אני אומרת ומחכה להסבר הגיוני "התאמנו על שבירת כוס לחופה" ופה העצבים עלו למעלה "תגיד אתה אמיתי?!" צעקתי והוא חיבק אותי "יש לך עוד 9 חודשים! אני יכולה ללדת תינוק עד אז!" הוא נדרך "ואביאל אלוהים ישמור! רק הצעת נישואים אתמול תהיה רגוע..." אני מטיפה מוסר ושניהם כמו ילדים קטנים מרכינים את ראשם "תנקו את עכשיו, לא אני ולא נעמה צריכות לנקות את זה" הם הינהנו ורצו למטבח "ותזהרו לא להיחתך!" אני צועקת לבסוף.
"אידיוט, לא שמעת שאמרו לך להיזהר לא להיחתך?" נעמה אמרה לאביאל כשהיא שמה על ידו פלסטר גדול "נו מה אני אעשה שהאידיוט שם הפיל עליי זכוכיות?" אביאל עקץ את תומר "אם לא היית כל כך היפר ולא מפסיק לזוז הייתי מצליח לשים את הזכוכיות בקערה!" תומר עקץ חזרה, כמובן שאחרי פחות מ10 דקות הם כבר שיחקו בפיפא וקיללו אחד את הקבוצה של השני. "תגידו למה אתם אף פעם לא משחקים באותה קבוצה? ככה לא תצטרכו לקלל אחד את השני ולריב" אמרתי והם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח "אז איפה הכיף כאן?" הם שאלו וחזרו לשחק "בנים" אני ונעמה נאנחנו.
אני חושבת שיש משהו בפיפא שממכר בנים למסך והשלטים, הם כבר 5 שעות ככה ולא עצרו לרגע אם לא מחשיבים את הפעם שהם רצו למטבח לקחת שתייה וחטיפים. "טוב די זה לא יכול להיות ככה! או שאתם עוזבים מרצונכם החופשי או שאני מנתקת את זה!" לנעמה תמיד היה פתיל קצר "אידיוטים" היא מילמלה וכיבתה את הטלוויזיה "למה זה?" הם אמרו ביחד "כי אתם מכורים!" צעקתי "מה פתאום! אנחנו יכולים להפסיק מתי שאנחנו רוצים!" הם החזירו מלחמה ביחד "ממש ! אתם כבר 5 שעות ככה!" נעמה צעקה "אנחנו משחקים בקושי שעה וחצי!" הם צעקו וגילגלתי עיניים, מראה להם שהשעה 15:00, ההבנה חילחלה בהם והם השתתקו.
"תומר" נזכרתי במשהו "אנחנו חייבים ללכת לפגישות לגבי החתונה! יש לנו עוד 40 דקות פגישה אצל מעצבת שמלות כלה והנסיעה לפחות רבע שעה" אמרתי וקפצתי מהספה "טוב תתארגן מהר ונצא" אמרתי ורצתי לחדר להחליף את הפיג'מה שלי למשהו נורמלי. יצאנו תוך 20 דקות לפגישה שלנו ולמזלי הגענו במזמן ",היי אני קארין זהר לגבי שמלת כלה" אמרתי בדלפק והמזכירה מיד נעמדה "ברור תעקבי אחריי" היא אמרה וחייכה אלינו, יותר לתומר. אני כבר רגילה למבטים שהוא מקבל מבנות, אנחנו כבר עברנו את שלב הקנאה, זה ברור שהוא יקבל מבטים כאלה אבל כל מה שהבנות האלה יקבלו הוא חיוך מאולץ ולא מעבר.
"קארין יקירה, אני שמחה לראות אותך" המעצבת ישר חיבקה אותי למרות שבכלל לא הכרתי אותה "אז קודם כל מה התאריך של החתונה?" היא שאלה כדי לרשום ביומנה "18.10.18" תומר ענה והיא הינהנה "אז ספרי לי, את כבר רואה איך השמלה שלך נראית?" היא שאלה וחשבתי "אני רוצה את הסגנון הנפוח ולא הצמוד וגם אולי בד תחרה וכמובן שובל נורא ארוך" הכל היא רושמת ומהנהנת אליי "כמה שמלות תרצי?" היא שאלה וחשבתי "3 אני חושבת, אחת לחופה, אחת לשאר הזמן ועוד אחת לאפטר עם חברים ואם אפשר שזאתי תהיה קצרה" אמרתי וראיתי את תומר מחייך אליי.
עוד 9 חודשים אני מתחתנת.
______
אוהבת נצח!!!!!1!
YOU ARE READING
Passed 6 years
Romanceעברו 6 שנים. עברו 6 שנים מאז שנפגשו בפעם האחרונה. הם בדיוק עולים לתיכון. היא פעם הייתה ביישנית עם שיער קצר שחור נמוכה ועם משקפיים. עכשיו היא לא דופקת חשבון לאף אחד יש לה שיער ארוך בלונדיני ועדשות. הוא תמיד היה במרכז יש לו עי...
