עברו 6 שנים.
עברו 6 שנים מאז שנפגשו בפעם האחרונה.
הם בדיוק עולים לתיכון.
היא פעם הייתה ביישנית עם שיער קצר שחור נמוכה ועם משקפיים.
עכשיו היא לא דופקת חשבון לאף אחד יש לה שיער ארוך בלונדיני ועדשות.
הוא תמיד היה במרכז יש לו עי...
יום שישי כמה טוב שבאת. תומר החליט שהוא רוצה שנצא רק שנינו לארוחת בוקר, אז הוא העיר אותי בעשר וחצי ובאחד עשרה כבר היינו בתוך האלפא רומאו הלבנה שהוא קנה לפני חודש "אני מאושר" הוא אמר והניח את ידו על יריכי, שחשופה בגלל השורט הקצר שלבשתי "הלוואי שהייתי יכולה להיות ככה לנצח, איתך עם מוזיקה ומזגן" אמרתי בחיוך ושילבתי את ידי בשלו "תפתחי את התא כפפות יש שם משהו בשבילך" הוא ניתק את ידו משלי ופתחתי את התא כפפות. הייתה שם קופסא קטנה ובתוכה שעון של מייקל קורס "זה מושלם תודה, לא הספקתי לקנות לך כלום, אני מצטערת" אמרתי וענדתי את השעון "נשמה שלי את המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל, למרות שאת גמדה" הוא אמר וצחקתי "אז 5 שנים, אה?" הוא אמר וחייכתי.
"אז איך בעבודה?" שאלתי בזמן שאכלתי את המקושקשת שלי "סבבה, את יודעת. נכנס פרוייקט חדש של נעליים גם נתנו לי לעצב 3 זוגות" הוא אמר וחייכתי "אני כל כך שמחה שאתה יכול לשלב בין הדוגמנות והציור" אמרתי אוחזת בידו "אכפת לך להקפיץ אותי לקריון אחר כך? פשוט קבעתי עם נעמה שנעשה קצת קניות" שאלתי והוא לגם מהקפה שלו "אין בעיה, את צריכה כסף?" הוא שאל והנדתי בראשי "יש לי את המשכורת הצבאית, כמעט ולא השתמשתי בה אז יש לי מספיק לקצת קניות" אמרתי והוא הינהן.
"תודה נסיך שלי" אמרתי ונשקתי לו "אני אאסוף אותך בארבע" הוא אמר וסגרתי את דלת במכונית "אוקיי" אמרתי והלכתי לכיוון נעמה. "אוי קריון יקר שלי, כמה זמן שהייתי בלעדייך" אמרתי כשנכנסו ונעמה לא הפסיקה לצחוק עליי "חודש שלם לא הייתי כאן!" אמרתי בהגנה והיא עדיין צחקה "יאללה טייסת בואי נמצא לך איזה משהו סקסי שתלבשי היום" נעמה אמרה והפעם אני צחקתי בזמן שהיא מושכת אותי למשביר.
"אני לא זונה!" זה בעצם מה שסיכם את על ההלבשה תחתונה שנעמה נתנה לי "זה לא בשבילך חומד, זה בשביל תומר. לא מספיק פעם שעברה שחזרת היית במחזור אז לא עשיתם כלום, אז את צריכה לפצות אותו עכשיו וגם היום זה יום השנה החמישי שלכם" היא אמרה ואני פשוט נכנסתי לתא מדידות בעצבים. "לא הלבן, האדום לא מחמיא לך, הורוד זה פשוט לא את, תורידי מיד את הזוועה הזאת ממך. אני מיואשת מהחיים" נעמה פשוט שיגעה אותי! אני בטוחה שמדדתי יותר מ15 סטים "את מוכנה כבר לבחור? נמאס לי למדוד כל שנייה" אמרתי והיא נאנחה "קחי את הירוק זית והשחור" היא אמרה בזלזול ושלחה אותי בחזרה לתא.
הנה הגיע הערב, לבשתי שמלה בצבע ירוק זית שהתאימה לסט שקניתי היום ביחד עם נעמה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
חנינו בחנייה ליד הבית של ההורים של תומר ונכנסנו "אני בבית והבאתי איתי הפתעה!" תומר צעק וכשהמשפחה שלו ראו אותי הם ישר חיבקו אותי "התגעגענו אלייך" ימית אמרה לי וחייכתי אליה "תעלי לעומר, תעשי לה הפתעה" ימית אמרה והנהנתי. דפקתי על הדלת "תעופו מפה יא אחים חרא" היא צעקה ופתחתי את הדלת "מה לא ברור בלע-" היא נעצרה כשהיא ראתה אותי "קארין!" היא צעקה ורצה לחבק אותי "מה קורה נסיכה?" שאלתי ונשקתי ללחייה "שלושת החארות לא מפסיקים להציק לי" היא אמרה והתיישבה בעצבים על המיטה.
"יש לי חבר והם פשוט לא מוכנים לקבל את זה, אומרים לי שאני קטנה מידי" היא אמרה ושיחקה באצבעותיה "אוו מאמי שלי אל תדאגי אני אדבר איתם" אמרתי ונשקתי לראשה. "מיכאל, צור ותומר למרפסת, עכשיו!" צעקתי והם מרוב בהלה עלו למעלה "אני יכולה להבין למה עומר כל כך מבואסת ממכם?" אני שואלת ונועצת בהם מבט "היא קטנה מידי!" צור הראשון שפותח את הפה "קטנה מידי?" אני שואלת "כן!" מיכאל אמר "מה יש לך להגיד?" אני מסתכלת על תומר "היא באמת קטנה מידי בשביל חבר" תומר אמר והרמתי את גבותיי "להזכיר לך באיזה גיל הייתי כשהתחלתי לצאת איתך?" אמרתי והם השפילו את מבטם "נכון, גם אני הייתי 15.5 . אז אתם עדיין חושבים שהיא קטנה מידי?" שאלתי והם הנידו בראשם "יופי, אז עכשיו אתם הולכים להתנצל בפנייה ואתם עוזבים אותה לנפשה. היא עוד ילדה, זה נכון והיא צריכה ללמוד מטעויות" אמרתי ושלושתם הנהנו כמו ילדים טובים "יאללה צעד" אמרתי ותומר לחש משהו לאחים שלו והם צחקו.
