Passed 6 years

פרק 91 - אחותי הקטנה

תשמעו את השירי סולו של הארי הם מוושלמיםםם😍💚

נקודת מבט נעמה:

אז אביאל הוקפץ לצבא לשבוע וחצי וממש לפני שהוא הלך הוא אמר לי שאני חייבת לספר לקארין, אז בגלל זה עכשיו אני עומדת מול דלת ביתה. אני מצלצלת בפעמון ושושן פותחת לי ״אוו נעמה מה קורה?״ שושן אמרה וחיבקה אותי ״בסדר, איפה קארין?״ שאלתי ״היא למעלה, יושנת כמו תמיד, לכי תעירי אותה״ היא אמרה והינהנתי.

״קארין, קסם שלי, קומי אני צריכה לספר לך משהו״ אמרתי וניערתי אותה, כל מה שהיא עשתה זה להסתובב לצד השני ולמלמל כמה מילים לא מובנות ״המטרה מקדשת את האמצעים״ אמרתי וקפצתי עליה ״אחח נעמה, רדי ממני״ היא אמרה בקול עצבני וישנוני ״אז קומי״ אמרתי והיא הינהנה בעייפות. ״לכי תשטפי פנים, אני צריכה לספר לך משהו, זה קשור לתומר״ היא ישר קמה והלכה לשירותים.

״מה קרה?״ היא שאלה והתיישבה על המיטה ״אביאל סיפר לי משהו על תומר. משהו לא כל כך משמח״ אמרתי בעצב ״מה יש?״ היא שאלה בחשדנות ״לא ידוע מתי הוא יחזור, זה יכול להיות היום או גם בעוד חצי שנה״ אמרתי והיא השפילה פנים ״אז הוא לא יבוא, אין לי בשביל מה לחכות״ היא אמרה וראיתי דמעה זולגת מעינה ״לא חיים של בת דודה, אל תבכי״ אמרתי וחיבקתי אותה חזק, מרגישה איך לאט לאט החולצה שלי  מתרטבת מהדמעות שלה.

נקודת מבט אביאל (אני חושבת שפעם ראשונה...):

היום הראשון מתוך השבוע וחצי עבר. לא נוראי כאן בעיקרון, זה פשוט רחוק מנעמה. ״קדוש אביאל, יש לך משמרת לילה ומחר אתה חופשי למשך היום״ המפקד שלי אמר וקמתי מהמיטה, הולך לעבר האוהל עם הציוד שלנו.

אחרי שעה שאני ורון עובדים נכנס המפקד ״תקשיבו? הייתה איזה פשרה מהצבא שדרך הסקייפ שטרן יעזור לכם״ הוא אמר ונאנחתי, אין לי כוח אליו עכשיו ״תדליקו את המחשב הראשי הוא כבר מתקשר אליכם״ המפקד המשיך והלך.

״הלו שטרן יא נוטש, מה קורה?״ רון שאל כשענינו לתומר ״וואלה דווקא די סבבה, אני חוזר בקרוב, נראלי״ הוא אמר ורון גיחח ״טוב נו יאללה, אנחנו צריכים לעבוד״ אני אומר בקרירות, כן אני כועס עליו הוא לא יכול לעזוב ככה הכל ונחשוב שזה בסדר. במיוחד קארין כבר היו כמה לילות שישנו אני נעמה וקארין ביחד ואני ונעמה היינו מחבקים אותה כדי שלא תרגיש לבד, לפעמים גם חברה שלה תמר הייתה באה ומצחיקה אותה, קארין היא כבר כמו אחותי הקטנה וזה שהוא פוגע בה לא נראלי משהו שיעבור לסדר היום.

הגיעה הזריחה, שש בבוקר והנה המשמרת שלנו הסתיימה לה. הלכתי מהאוהל הזה בלי לומר מילה, כל המשמרת התבודדותי בצד לא רציתי לדבר איתו או ליצור איתו קשר כלשהו. הוצאתי את הטלפון שלי מהתיק הגדול, חייגתי לנעמה.

״נשמה שלי, מה קורה?״ אמרתי כשהיא ענתה ״הכל טוב, אני חושבת.״ היא אמרה ושמעתי את קארין ברקע אומרת ׳מי זה אביאל? תמסרי לו שאני מתגעגעת אליו׳ צחקתי קצת ״קארין מוסרת שהיא מתגעגעת אלייך״ היא אמרה והמשכתי לצחקק ״ואת לא?״ שאלתי ״לא, סופסוף יש לי שקט ואני יכולה ללבוש שורטים״ היא אמרה וצחקתי ״אני לא מסכים לך!״ אמרתי בקביעה ״כל עוד אתה לא פה, לא אכפת לי״ היא אמרה וצחקתי מהחוצפה שלה.

״זוזי כבר יא לאפה ותני לדבר עם אבילולי״ שמעתי את קארין אומרת לנעמה ומיד לאחר מכן שמעתי מנעול נסגר ״אביאל!״ קארין צעקה והרחקתי את הטלפון מהאוזן שלא תעשה אותי חירש ״מה קורה קארי?״ שאלתי ״בסדר, מתי אתה חוזר?״ היא שאלה ״עוד שבוע וחצי כזה״ אני אומר והיא מהמהמת ״קארי כפרה עלייך, תעלימי לנעמה את כל השורטים״ אמרתי ״אוקיי״ היא אמרה וחייכתי ״מעולה ואם מתחשק לך אז כשאני חוזר אני אשמח לפחזי״ אמרתי והיא צחקה ״בסדר, עכשיו קח את הלאפה, למה היא עוד שנייה שוברת לי את הדלת״ היא אמרה ומנעול הדלת נפתח.

״טוב אין לי יותר מה להגיד לך חוץ משאני אוהבת אותך ותהנה כי כשתחזור אני עושה לך גיהינום״ היא אמרה וצחקתי ״גם אני אוהב אותך״ אמרתי והיא ניתקה. שיהיו בריאות שתי אלה.