לידה מחדש || Rebirth

(16) בעודי ממתינה

אז, בגלל שיש לי קוראת מקסימה ששוכחת פרקים אם לא מעלים אותם במהירות, החלטתי לעלות את הפרק עכשיו ולא לחכות. אוהבת, תהנו❤️

אביגל
ישבתי על כיסא ליד שולחן במרכזה של הספריה, במקום בולט מאוד לעין כדי שאדם יוכל לזהות אותי.

ניסיתי לקרוא כמה חדשים משפטים בגאומטריה, כדי להפיגין קצת ידע שאין לי, אבל התוכנית שלי השתבשה:

קניתי כוס ענקית של קפה ומרוב לחץ הספר שלי נרטב לחלוטין בעמודים הדרסטיים ביותר.
המזל שלי כלכך עגום.

וכשהלכתי למרי הספרנית עם השם של הספר והמחבר שלו וביקשתי ממנה לכוון אותי אל המדף שעליו הספר נמצא, היא טענה שכל המהדורות כבר הושאלו על ידי תלמידים אחרים, שאין עותקים פנויים.

״ואין לך עוד שום ספר מתמטיקה שמתאים לרמה A?״ שאלתי אותה וחבטתי בדלפק שלה.
שאלתי נשמעה כמו הערה קשוחה ומרי הזדקפה הכיסא שלה, וזקפה גם את סנטרה.

״מצטערת.״ היא אמרה, ולא נשמעה לי כך בכלל. ״משום מה כולם זכאים לספרים לכל השנה, וישנם רק המהדורות הישנות. ואני מניחה שהמהדורות האלו לא יספקו אותך, מאחר ואתם לא נבחנים על החומר הזה במבחני הגמר שלכם.״ נאנחתי.

הסתובבתי מובסת בחזרה אל השולחן והתיישבתי. תהיתי איך להעביר את השעה וחצי האלו עד שאדם יסיים את שיעוריו להיום.

עכשיו כשאין לי חומר לימוד, אפילו ללמוד לא יכולתי.

בהיתי בדלת הספריה ואז דאשה נכנסה בליווי של אחד מהבנים בשכבה, שזיהיתי אך לא הכרתי.
היא קלטה אותי מייד כשהתכוונתי לקורא בשמה והם החלו להתקדם לעברי.

דאשה חייכה אלי והתיישבה בכיסא לידי. ״מה קורה אבי?״
משכתי בכתפיי.

״מהמם. אה, ולמה זה?״ שאלתי, לא מצליחה להסיר את מבטי מהצפורניים שלה, המטופחות בדרך כלל, שצבועות ברשלנות פושעת בירוק זוהר.

דאשה צחקה ואגרפה את ידה.

״זאת עבודת האומנות של אחותי הקטנה סייג׳. היא בת חמש. הבטחתי לה שאשאר עם זה.״ כבשתי חיוך.

״אז מה את עושה כאן?״ שאלתי אותה.

אני יודעת כבר שהיא אינה טיפוס של ספריה, מאחר ואתמול אחר הצהריים הסתובבנו בפארק ודאשה דאגה לספר לי את כל תולדות-דאריה-סלש-דאשה.

באותן רגעים נהנתי מאוד, הרגשתי כאילו יש לי חברה. היה קל מאוד לשכוח שעם דאשה הסתובבתי רק יומיים.