מרוב אושר על שהצלחתי סוף סוף להכנס אל הוואטפאד ולחזור אל הסיפור האהוב שלי, החלטתי לעלות לכן פרק במיידי.
מועדים לשמחה בובות שלי!
אדם
המבחן נמשך שלוש וחצי שעות.
לא הזדקקתי לכל הזמן הממושך הזה מאחר וחלק מן השאלות היו קלילות עבורי ולמרות שהיו גם כאלו שאיתגרו את המוח שלי.
לאחר שהגשתי את הטופס, קלטתי את אביגל מביטה מטה אל המבחן שלה, אוכלת את קצה העפרון והמצח שלה מלא בקפלי חשיבה, כמו שאני קורא להם.
יצאתי מהכיתה עם חיוך והתקדמתי אל המדשאה. מיד אחרי שהתיישבתי תחת העץ המרכזי נתן טפח על הכתף שלי והתיישב על ידי.
״מזג האויר משחק איתנו היום.״ הוא אמר בעודו מעביר את אצבעותיו בשיערו והוריד את גאקט העור שלו.
הרוח הקרה והחזקה שנשבה נעלמה קליל ותפסה את מקומה שמש חזקה וחמימה. חילוף התפקידים הזה התרחש כבר פעמיים מהבוקר.
״אתה יושב אצלי היום?״ שאלתי אותו. רציתי לשתף אותו בשיחת הטלפון המוזרה שלי עם מאיה, העובדה ששמרתי אותה זמן רב בתוכי כמעט גרמה לי להתפוצץ.
הוא עיוות את שפתיו, הניד בראשו לשלילה וישר את מבטו אליי. ״כנראה שלא.״
״למה לא?״
נתן הטה את ראשו וסימן בסנטרו אל עבר הבניין, הסתובבתי וראיתי את אביגל יוצאת ממנו, משוחחת עם דאשה.
אז?
״אני חוזר להעביר לה שיעורים.״ הוא אמר ונאנח.
המשכתי להבונן באביגל, היא הניפה את שערה מאחורי כתפה וצחקה מדבר מה שדאשה אמרה.
״שיעורים אתה אומר.״ עניתי מהורהר.
נתן אמר עוד משהו אבל המשכתי לבחון את אביגל במבטי ובקושי תפסתי את מה שיצא מפיו.
גאקט הג'ינס השחור שהיא לבשה כעת והדרך שבה הוא נח על כתפיה, זרוק ולא מחבק את זרועותיה בשרוולים, גרמו למחשבותי לנדוד הרחק מכאן.
הרבה יותר רחוק ממה שהתרחש כאן עכשיו או לפני שבוע, אלא ליום אחר שבו אותו גאקט ג'ינס היה רפוי על כתפיה בצורה שכזאת שאם היתה פורצת בריצה היה סביר להניח שהיה נשמט ממנה מטה.
—
לפני שנה וכמה חודשים
״איפה היית?״ שאלתי את אביגל בעוד היא נכנסת אל חדרי הגדול והכחול.
״בשום מקום.״ היא אמרה בלחישה והתיישבה לאט ובשקט על קצה המיטה שלי, כמעט מחליקה מסדני הסטן הכהים.
YOU ARE READING
לידה מחדש || Rebirth
Fiksi Remaja״איפה לעזאזל היית?״ אביגל חוזרת לבית הספר לאחר שנעדרה ממנו במשך שנה וכמה חודשים והיא נושאת עימה סוד שנשבעה לא לחשוף הקשור להיעלמות שלה. עקב כך, היא נאלצת להתמודד עם שאלו...
