היוש!!!
מועדים לשמחה יקרות שליייי! איך היה בחג?
תראו, העלתי פרק:)
לא העלתי כבר המון זמן פרק בגלל הבלאגן שלי בווטפאד וכן גם התחילו הלימודים ובדיוק התחלתי לעבוד במאפיה...
בשל כך אני בטוחה שאתן כועסות עליי. אני הייתי כועסת על עצמי. בעיקר מאחר ואתן לא רגילות לכאלה פערים של זמנים בין פרק לפרק.
נותר לי רק להגיד שאני לא נוטשת את הספר הזה. ו... תהנו!!
אביגל
לא יאמן.
פשוט לא יאמן. אם הוא חושב להמשיך לסנן אותי ככה, אני אתפוצץ מעצבים.
ניסיתי לתפוס את נתן מאתמול, לאחר התקרית שלנו בחדר שלי.
כל העניין הזה לא נוגע אל המתמטיקה שלי. וברגע זה, היה לי חשוב רק לעבור את המבחן המזורגג שסביר להניח אכשל בו.
הנחתי את המכשיר על השידה בחדר שלי בעצבים.
ניסתי לתרגל אתמול, חלק מהתרגילים אפילו הצלחתי לפתור, ואת השאר פשוט לא.
נשכתי את השפה שלי בעצבנות. פרופסור מושקט אמר שאני חייבת לעבור את המבחן הזה.
מה אכפת לי בעצם? אני אגיע למבחן, אכשל וארד לרמה הנמוכה. הכל יהיה בסדר, זה לא סוף העולם, לעזאזל.
ומימלא העתיד שלי גם ככה נהרס, אז למה לא לדפוק אותו עוד יותר?
כשירדתי למטה קיבלה את פניי אווה ודניאל בזרועותיה.
היא מסרה אותו אליי ואני צחקתי איתו כמה רגעים.
ואז אני צחקתי על עצמי.
אני הישנה בחיים לא ניגשה למבחן כשהיא לא מוכנה אליו, לעולם היא לא נכשלה בשום מקצוע ובטח שלא מתמטיקה.
דניאל הסתכל על הנעליים הסופר קטנות שעל רגליו, ובתנוחה סופר גמישה הכניס אחת מהן לפה.
בזמן האחרון הוא פשוט לא מפסיק לאכול כל דבר מסביבו, כאילו שאני לא הרצתי לו שעות על החיידקים בעולם לפני שבוע.
הענקתי לו נשיקה ענקית על המצח, ואחת גם על הלחי, ואז על השניה. והסנטר. והאף. ושוב על המצח. ואז התחלתי לדגדג את התינוק.
אווה הייתה זו שקרעה את החצי שלי ממני לבסוף, בטענה שאני צריכה ללכת לבית הספר.
עליתי לקחת את התיק שלי, וירדתי בחזרה עם המפתחות לרכב.
נסעתי את הדרך לבית הספר במהירות, העצבים חזרו ותפסו את מקומם בתוכי.
YOU ARE READING
לידה מחדש || Rebirth
Tienerfictie״איפה לעזאזל היית?״ אביגל חוזרת לבית הספר לאחר שנעדרה ממנו במשך שנה וכמה חודשים והיא נושאת עימה סוד שנשבעה לא לחשוף הקשור להיעלמות שלה. עקב כך, היא נאלצת להתמודד עם שאלו...
