לידה מחדש || Rebirth

(20) משמעות נוספת לדברים

אביגל
צעדתי במסדרון בעקבותיו של אדם שנכנס למעבדת ביולוגיה ריקה.

נשענתי על הלוח בזהירות, בעוד אדם סגר את הדלת.

״את ברחת לי אתמול. יצאת מהדלת בשקט כשהייתי בשירותים והלכת.״ הוא הודיע והניח את ידו על הלוח לידי, נשען עליה.

״אני... כן, אתה צודק.״ כשהוא הטיח בי את האשמות האלו ככה זה נשמע כאילו עשיתי חטא נורא.

״אני יודע שאני צודק.״ הוא אמר ברוגז. ״התכוונתי לדבר איתך על משהו, אבל הפלא ופלא - אני מסיים להשתין והגברת ברחה לה.״ התכווצתי במקומי.

״לא רציתי שזה יהפוך למביך וסיימנו את השיעור. אז הלכתי מהר לפני שיצאת.״

״הלכת מהר? יותר נכון התגנבת החוצה. התנהגות שמתאימה לבחורות זולות, זונות ומופקרות. לכאלו שאני אוסף בבר ומצפה שייעלמו בבוקר למחרת.״ הוא אמר בקור.

קפאתי לרגע והרמתי את מבטי אל עיניו הקשות. נדהמתי מכך שהוא השווה אותי לזונות הקטנות שלו.
הצטמררתי והידקתי את זרועותי סביב גופי.

״אני לא מוכנה שתדבר אליי ככה,״ עקפתי אותו ופניתי לכיוון הדלת, רציתי להתרחק ממנו ולצאת.

״תשלוט בעצמך! מה עובר עליך?״ ירקתי אליו את מילותי ולפני שיצאתי הוא ענה לי.

״את,״ הוא לחש.

הסתובבתי אליו, רגע לפני שידי נגעה בידית. הוא כיווץ את גבותיו ״את עוברת עלי.״

״את עזבת אותי אביגל,״ הוא אמר בלחישה רמה והניד את ראשו. הייתה לי הרגשה שכבר לא מדברים על הבריחה הקטנה שלי אתמול מביתו.

״את עזבת אותי, אחרי שכולם עזבו.״ הוא אמר, בקול שבור.
והמילים שלו חתכו אותי וגרמו לי להתכווץ.

״לא חשבת על זה אפילו לרגע? את לא יכולה פשוט להיעלם מהחיים שלי.״

״אני כל כך מצטערת,״ הקול שלי נשבר ונאלצתי לנשוך את השפה התחתונה שלי בחוזקה.
העיניים הפגועות שלו שדרו אליי מבט מלא בכאב ואז בכעס שהחליף אותו תוך שניות.

״למה כולם מתנצלים היום בפני?״ אף פעם לא שמעתי את קולו כך, קר וכעוס אבל מחושב.

״אני לא רוצה לשמוע את זה. ההתנצלות לא עוזרת! אני רק רוצה לדעת- למה?״
שתקתי.

״למה עשית את זה? השתעממת כאן, חיפשת ריגושים זה העניין?״ כתפיו קשות מבעד לחולצתו השחורה.

״היית צריכה זמן לעצמך, או שקרה מעבר לזה?״ לחיו היו אדומות הוא נשם נשימה עמוקה והתאמץ לשלוט בעצמו. ״נגעו בך, חטפו אותך, מישהו איים עליך?״