אז, סיימתי לכתוב פרק מוצלח כרגע בסיפור, והחלטתי לעלות אחד אחר עכשיו. תהנו!
באמת, אין לכן מושג מה מחכה בהמשך... אוהבת המון❤️
אדם
פתחתי את דלת ביתי הגדולה ובחנתי את פניה בזהירות, הם נותרו ללא הבעה.
נאנחתי והנחתי את המפתחות בכברת העץ.
כשהסתובבתי בחזרה אביגל נראתה לרגע כמי שראתה זה עתה רוח רפאים, למרות שהיה משהו חולמני בפניה.
״אבי?״
העיניים שלה נותרו כפי שהן למרות המצמוץ המהיר.
מה קרה הפעם? הייתי נותן הכל כדי לדעת מה עובר כעת בראשה.
היא פסקה את שפתיה, כמעט באימה ואני כיווצתי את גבותי באי הבנה והנחתי יד על כתפיה.
אבי הרימה את מבטה אליי ורגשות מספר נשקפו בהם.
״אבי, את בסדר?״ היא הנהנה, בלעה את רוקה ומצמצה פעמיים, כאילו מתעוררת מחלום.
עמדנו זה מול זו קורבים במיוחד, כאשר היד שלי על כתפה ומבט מודאג בעיניי.
היא חייכה במבוכה, שמטתי את ידי.
היא הנידה את ראשה לשלילה ופתחה את פיה בדיוק כשרובן נכנס דרך הדלת מאחורינו, לבוש בחליפה שחורה ועניבה ונושא את תיק היד שלו עימו. הוא זימזם מנגינה מוכרת.
כשהוא קלט את אביגל שהייתה בפניה אליו עם חיוך יפה על שפתיה, כאילו שזה מגיע לו, התפשטה על פניו הבעת תמהון.
נו באמת.
הוא העביר את מבטו אלי ואז בחזרה אליה למשך כמה שניות, כעל פניו הלם, ואז אי הבנה ברור.
״שלום, רוב. מה שלומך?״ שאלה אותו אבי בטון עליז, לאחר החיוך שלה דעך מעט.
רובן לא ענה לה, התחלתי לאבד את הסבלנות שלי ונעצתי בו מבט נוקב.
הוא בכלל לא הסתכל עליי.
התעשתות מצדו ואז- ״אביגל, כמה טוב לראות אותך ילדונת.״ הוא אמר והושיט את ידו כדי ללחוץ את ידה.
היא לחצה אותה בזהירות והתחדש החיוך על שפתיה.
״תודה לך, נחמד לראות אותך גם.״
״לאן נעלמת לנו ככה? לא שמעתי שחזרת לכאן.״
אבי נעץ בי במט מאשים והחזרתי לו בהרמת גבות.
למה שאני אי פעם ישתף אותו במה שעובר עלי?
״אהה, פשוט היו לי... הייתי מחוץ לעיר לזמן מה.״
״כן, אנחנו יודעים.״ הוא אמר, ״אבל למה?״
״אוה, כמובן.״ היא אמרה, ועם כמה שרציתי לשמוע את תשובתה ואת התירוץ שהיא תענה לו, הרגשתי צורך חזק להרחיק אותה ממנו.
YOU ARE READING
לידה מחדש || Rebirth
Teen Fiction״איפה לעזאזל היית?״ אביגל חוזרת לבית הספר לאחר שנעדרה ממנו במשך שנה וכמה חודשים והיא נושאת עימה סוד שנשבעה לא לחשוף הקשור להיעלמות שלה. עקב כך, היא נאלצת להתמודד עם שאלו...
