לידה מחדש || Rebirth

-קצת יותר משנה לפני- 1

1

עשרים ושתיים בנובמבר, 2015.

בייקון

ניחוח הבייקון הלך והתחזק משאיפה לשאיפה. הרגשתי כאילו הבייקון משתלט לי על כל החושים.
הגרון שלי התכווץ והקיבה התהפכה מהריח העשיר. איפשהו במרחק שמעתי שומן רוחש.

לפני שהספקתי לפקוח עיניים לגמרי הרגליים שלי כבר היו על הרצפה הרחק מהמיטה הרכה ורצתי לשירותים. מזל שיש בבית של נתן מאה חדרי שירותים, כך שלא הייתי צריכה לרוץ הרבה אל הקרוב ביותר.

ובעצם אני בחדר של נתן ובו יש רק חדר שירותים אחד, אז מה זה משנה. מה?
הראש שלי כלכך הסתחרר שלא יכולתי אפילו לסדר את מחשובתיי.

״אביגל?״ שמעתי את קולו של נתן קורא מהמטבח הקרוב מידי. אבל לא יכולתי להפסיק.

צנחתי על ברכיי, אחזתי את האסלה בשתי הידיים והתחלתי להקיא את כל מה שיהיה לי בקיבה עד שלא נותר לי מה להקיא.

בכל פעם שהיה נדמה לי שסיימתי והתחלתי להתרומם לאט, הרחתי שוב את שומן הבייקון מעורב בריח של הקיא שלי והכל התחיל מחדש.

הייתי כלכך חלשה שכל הגוף שלי רעד ולא הצלחתי לפלוט יותר כלום. הרגשתי מגבת קרה עוטפת את הפנים שלי.

נתן ניצב מעלי. הוא הוריד את המים ונשען בגבו על הקיר. הצמדתי את הבד לאף כדי לחסום את ריח הבייקון מלחדור שוב אל אפי. נתן שם לב לכך וסגר את הדלת.

הוא נעלם לרגע אל החדרון הקטן בדלת המקשרת שבשירותים והוציא משם מאוורר קטן והפעיל אותו, ואז השעין את ידיו על המותניים ונעץ בי מבט.

התימהון על פניו בלבל אותי.  הקאתי, מה כלכך מוזר בזה?

״בייקון? הקאת בגלל הפאקינג ריח של הבייקון?״ הוא ניענע בראשו, עדיין בוהה בי.

בלעתי את רוקי לאט. ראיתי את הגלגלים בתוך ראשו מסתובבים, הוא מחבר את הנקודות.

״מה פתאום, אני אוהבת בייקון.״ חייכתי אליו, הוא פתח את פיו שוב. ״זה וירוס,״ אמרתי במהירות. בסך הכל הקאתי, הרבה אנשים לא מרגישים טוב.

ואולי זה בכלל ההנגואבר מאתמול בלילה. למה שהוא לא יחשוב כך?
ובעצם, נתן מכיר אותי יותר מידי טוב והוא מודע לכך שאין זה משנה כמה אלכוהול יכנס אח תוך המערכת שלי, לעולם לא אקבל שום השפעה למחרת בבוקר.

ומימלא, לא מקיאים את האלכוהול אחרי שעות.

ולכן, כשהוא מבין, הוא הרים את גבותיו, עיוות את שפתיו, הניד בראשו ויצא. טורק את הדלת מאחוריו.