אדם
״שיהיה כאן שקט, לעזאזל!״ שמעתי את גברת הול צועקת כבר מהמסדרון של הקומה השניה במבנה התיכון.
אוי לי, השעה רק תשע וחצי והיא רותחת מעצבים.
התקדמתי לעבר הכיתה שלי במהירות ורגע לפני שפתחתי את הדלת, נעצרתי.
הזכרתי לעצמי לא לענות לגברת הול, ׳לא לעבור את הגבול׳.
-לא משנה כמה היא מתגרה בך בלי סיבה, כמה היא מעלה לך את הסעיף, אל תענה, פשוט תתעלם.
שבעה חודשים, חשבתי לעצמי. עוד שבעה חודשים כאן ואני עף מפה. אני לא אעצור אפילו כדי לנער את האבק מהמגפיים.
אז נשמתי עמוק ופתחתי את הדלת.
כצפוי, גברת הול הייתה במצב עמידה, ומשלבת ידיים עם גבה אל הלוח ופניה לתלמידים.
היא הסתובבה, והביטה אליי מעל המשקפיים שלה.
״טוב, מר ריבלין. תודה שנזכרת להגיע. לפחות הבאת מתנה?״ קולה היה מתון והיא הסתכלה עליי בנחישות, ואני רק ניסיתי להבין למה היא מתכוונת וכיווצתי את גבותי בתגובה.
אבל לא אמרתי כלום, הסתכלתי בעינייה החרוזיות במבט נוקב.
״לא? חבל. אתה מבין, בדרך כלל כשאני מארחת אנשים לאחר זמן רב שלא ראיתי אותם, כאלו שמכבדים את עצמם, כמובן, מביאים מתנה למארח. ואתה יקירי, אתה אורח אצלי בשיעור.״
נשמעה נחירת צחוק מסוף הכיתה ואילו אני רק רציתי להעיף את המשקפיים שלה ולמחוק את החיוך הקר מהפרצוף המתנשא שלה.
במקום לענות הזכרתי לעצמי בראשי- שבעה חודשים, שלוט בעצמך.
אז המשכתי לעמוד שם וחיכיתי שהול תגמור איתי. השתיקה שלי לא מצאה חן בעיניה- זה היה ברור כשמש.
שפתיה ההדוקות בחיוך קשה התעוותו למשהו אחר.
״שב, ריבלין.״
שחררתי הנחת רווחה, הלכתי למקומי בסוף הכיתה, והתיישבתי.
גברת הול עקבה אחרי במבטה עוד רגע נוסף ואז פנתה בחזרה לכיתה והמשיכה בהסבר שלה על המהפכה התעשייתית ונפוליאון.
דניס צדה את מבטי כשחייכה אליי חיוך מזמין.
חייכתי אליה והיא התכופפה להרים משהו בלתי נראה שנפל לה ובכך המחשוף שלה נגלה אלי.
הנדתי בראשי, אין גבולות לאנשים.
קולה של הול חזר לתודעה שלי והעיניים שלי היו כלכך כבדות שהם פשוט נעצמו מעצמן.
YOU ARE READING
לידה מחדש || Rebirth
Novela Juvenil״איפה לעזאזל היית?״ אביגל חוזרת לבית הספר לאחר שנעדרה ממנו במשך שנה וכמה חודשים והיא נושאת עימה סוד שנשבעה לא לחשוף הקשור להיעלמות שלה. עקב כך, היא נאלצת להתמודד עם שאלו...
