אביגל
הפעם הבאה שבה דיברתי עם דאשה הייתה ביום שלישי בבוקר, היא התיישבה על ידי בשיעור היסטוריה במקום במקומה הקבוע הקדמת הכיתה.
הרמתי גבות בנוגע להחלטה הזו.
מי יוותר על המקום הכי טוב בכיתה כדי לשבת לידי, הילדה שמדברים איתה הכי פחות, אבל מדברים עליה הכי הרבה.
״אכפת לך שאשב כאן?״ היא שאלה כשראתה את הבעת פני, מיהרתי להחזיר אותה למצבה הטבעי.
״בכלל לא.״
״יופי, כי אם הייתה לך, הייתי מתיישבת בכל זאת.״ היא חייכה וחזרה אל השיחה שלה עם אחת הבנות בכיתה.
אין צורך בכזה נימוס, זאת רק אני.
גברת הול נכנסה אל הכיתה ופתאום שררה דממת אלחוט.
היא התיישבה, בחנה את כולנו במבטה הקשה
והתחילה את שיעור היסטוריה בנימה שמדגישה את אי הרצון שלה ללמד.
למה אני כאן בכלל? עדיף להיות עם דניאל בבית.
מצאתי את עצמי מציירת על הדף האחרון במחברת שלי עיטורי תחרה קלאסיים בכל צבעי העטים שלי, עד סופו של השיעור, בעוד דאשה מקפידה לכתוב כל מילה שיוצאת להול מהפה.
הצלצול נשמע ומיהרתי להתרומם.
ללא רצוני מבטי עקב אחרי אדם שיצא מהכיתה בליווי של נטלי, אניה ונתן.
המחשבות שלי נדדו אל שבוע שעבר, אל הנשיקה שחלקנו.
דאשה ניערה את גופי כאילו הייתי שייק פירות והזדעזעתי לגלות כמה כח יש בילדה הדקיקה הזו.
״יאללה, תפסיקי לחלום עליו ותארזי את הדברים שלך. אני גוועת ברעב.״ הסמקתי מיד, ומיהרתי להכחיש.
״מה? אני בכלל לא חלמתי עליו. זאת אומרת, על מי בדיוק-״
״טוב טוב, בואי.״ היא קטעה אותי והכניסה מהר את המחברת לתיק היד שלי.
•••
כשהגענו לקפטריה הגדולה ציפיתי שדאשה תלך אל השולחן הקבוע שבו היא אוכלת.
אבל להפתעתי היא באה אחריי אל השולחן הצדדי, ליד החלון, שבו אני יושבת לבד.
השולחן הריק שלי.
לפעמים, מרון החמוד משכבה י״א מתיישב לידי ומשעשע אותי כשאני אוכלת. הוא מצחיק.
כרגע, באופן מפתיע למדיי, ישבו מולנו מסביב לשולחן שני תלמידים מכיתה י׳ שהיו עסוקים בחומר קריאה כלשהו ואכלו צ'יפס תוך כדי.
״למה את נמצאת איתי ולא עם החברים שלך?״ שאלתי את דאשה.
הייתי ישירה, כי כבר לא היה אכפת לי מעלבונות. התרגלתי אליהם.
ולא שניסיתי לעורר אותה או משהו כזה.
YOU ARE READING
לידה מחדש || Rebirth
أدب المراهقين״איפה לעזאזל היית?״ אביגל חוזרת לבית הספר לאחר שנעדרה ממנו במשך שנה וכמה חודשים והיא נושאת עימה סוד שנשבעה לא לחשוף הקשור להיעלמות שלה. עקב כך, היא נאלצת להתמודד עם שאלו...
