אביגל
בשיעור מתמטיקה, אחרי השיחה עם אדם במעבדת הביולוגיה, התיישבתי על יד נתן מאחר והוא המתרגל המקורי שלי.
ובמהלך השיעור נתן הסביר לי מושגים שלא הבנתי.
הקול של הפרופסור היה תעסוקה די מוצלחת למחשבה שלי כדי שהיא לא תנדוד אל אדם שוב ושוב.
לאחר שלוש שעות הצלצול נשמע, ובדיוק בזמן שנתן הסביר לי טכניקה אלגברית מסובכת.
ציפיתי שהוא יתרומם בטענה שההפסקה חשובה לו יותר מהלימוד שלי, אבל הוא נשאר כאשר כולם כבר יצאו, והמשיך ללמד אותי.
האמת שמה שקטע את הלימוד הייתה דאשה, שהתפרצה לכיתה בידיים משולבות ופרצוף חמוץ.
״אמא שלי קבעה שמחר נבלה אצל הדודים השונאים עלי והאהובים עליה כדי לחגוג יום מיוחד.״
היא התיישבה על כיסא מולי ומול נתן כאשר בנינו מוצב השולחן, והוציאה מבין שפתיה העגולות נשיפת תסכול.
לפי הבעת פניו של נתן ראיתי שהוא משועשע, בעוד אני התעצבנתי שהיא התפרצה ככה לדיבור שלו. פשוט חסרת התחשבות.
״מה?״ היא אמרה בתגובה למבט הנוקב שלי.
נאנחתי.
״את מתכוונת לשאול אותי למה מחר הוא יום מיוחד או שאצטרך לעשות זאת לבדי?״
נתן חייך לידי, נשען אחורנית על הכיסא שלו, התמתח, ושילב את ידיו.
דאשה העבירה בו מבט קצר ואז הסתכלה עליי בצפיה.
נאנחתי שוב וגילגלתי את עיניי.
״מה יש מחר שהוא יום מיוחד?״ שאלתי אותה בטון משועמם.
״מחר אני בת שמונה עשרה רשמית!״ היא צהלה ומחאה פעמיים בכפות ידיה.
הרמתי את גבותיי, לזה לא ציפיתי.
חשבתי שאדע כשתאריך יום ההולדת של דאשה יגיע. חשבתי שכולם ידעו - מהרעש שהיא תקים.
״מחר יש לך יום הולדת?״ שאלתי.
היא הנהנה.
״מזל טוב.״ שמעתי את קולו העמוק של נתן מאחורי, הנהנתי בהתלהבות בתגובה.
״תודה, תודה.״ היא הודתה כאילו החמיאו לה על היותה ממציאה של המצאה חדשנית ששינתה את העולם.
״איך זה שלא ידעתי? מה, ואת עדיין שבע עשרה כרגע? ואי, את קטנטונת.״ אמרתי וסימנתי מרווח קטן בין האצבע לאגודל, כדי להמחיש את דבריי.
״כי אני לא חוגגת השנה.״ היא החמיצה פנים. ״ואני יודעת שמלאו לך שמונה עשרה רק לפני שלושה חודשים, אז...״
״את ממש מפחידה אותי עם כל הידע שלך לגבי החיים שלי,״ הודעתי לה. ״איך את יודעת את זה?״
YOU ARE READING
לידה מחדש || Rebirth
Teen Fiction״איפה לעזאזל היית?״ אביגל חוזרת לבית הספר לאחר שנעדרה ממנו במשך שנה וכמה חודשים והיא נושאת עימה סוד שנשבעה לא לחשוף הקשור להיעלמות שלה. עקב כך, היא נאלצת להתמודד עם שאלו...
