לידה מחדש || Rebirth

(33) פאן שלא לצורך

אדם
אחרי שנתקתי את השיחה נכנסתי אל הרכב ושקלתי ברצינות לנסוע לדרום.
אף פעם לא הרגשתי סמפטיה לבחור הזה שאביגל בחברתו כרגע.
איידן, זה השם.

ולמרות שראיתי אותו רק פעם אחת בחיי, המילים שלו בנוגע לאביגל הלחיצו אותי מעט.
נזכרתי בפעם ההיא, כשנסענו שלושתינו אל בית החוף, בחג ההודיה. היה טוב בחג, למרות שהמניעים לנסיעה פחות...

ההחלטה שנקודת הסיום שלי תהיה בחניית ביתו של נתן ולא אל ברייטון הייתה היתה בעיקר בקבעות אותו הזיכרון.

הבטחתי לנתן שאני אהיה שם, הלילה.
אם לא ההורים שלו יהיו איתו, אני ימלא את מקומם.
----

אביגל

כשסיימתי לסדר את השיער שלי בקוקו נמוך, משכתי בכמה קצות שיער מקודקוד ראשי כדי שישמשו מסגרת לפניי.

האיפור שלי נראה טוב מאוד, מרחתי גם לק לבן על האצבעות שלי ולבשתי שמלת סטאן ורודה וקצרה.
מסעדת ׳גרימסטומג׳ היא מהמשובחות בעיר ומתאימה לתיירים עם תקציב הולם.

צריך להראות בהתאם.

האמת שנהנתי לסדר את עצמי כך, הרגשתי שאני נראת טוב לשם שינוי. הרגשתי יפה.
אווה שכרה בייביסיטר שתישאר עם דניאל בזמן שאנחנו נצא.

איידן קרא לי מהסלון כדי להזכיר לי שצריך לחזור הביתה, כבר בוקר.
חחח.

כשיצאתי מחדר השירותים אל הסלון, אבא שלי הרים גבות ואמר שזה לא בא בחשבון, שאכנס בחזרה לחדר ואחליף בגדים. במיידי.
אווה הרגיעה אותו ואמרה לו שיתן לי להשתחרר מעט. החום בחוץ דורש לבוש שכזה.
״וחוץ מזה, כתפיים כאלו יפות... למה להסתיר אותם?״

כמובן שהוא לא היה לחוץ מחשיפת הכתפיים שלי, אלא מאיברים אחרים.
טוב, יאמר לזכותו של אבי שהוא אינו היה רגיל לראות אותי לבושה במחשופים, גם באלו שלא חושפים יותר מידי.

והרגליים שלי? החלק התחתון של השמלה בקושי הסתיר את הטוסיק כשאני מתכופפת.

איידן החתיך למדי בחולצתו המכופתרת, הסכים עם אווה ואבא שלי זרק אליו מבט מזהיר. צחקתי.
לא יצאנו מהבית עד שהכרתי את הבייביסיטר של דניאל לעומק.

קוראים לה עינב. היא נערה הודית בת חמש עשרה (אהיה-בת-שש-עשרה-בעוד-חודש-ושבועיים)
רק האמירה הזו גרמה לי לחשוש שאולי הילדה לא אחראית כמו שאווה הציגה אותה.

לבסוף, אחרי הקנטה הגונה מצדו של איידן השארתי את גורל התינוק שלי בידייה ויצאנו מהבית.

אווה הגניבה בין ידי זוג עגילי יהלום נוצצים, התקדמה ונכנסה אל תוך המכונית לפני שהספקתי לשאול.