לידה מחדש || Rebirth

(23) מריגשה כמו פעם

פרק פרק פרק פרק

אביגל
ברבע לעשר דאשה דפקה על הדלת הבית שלי.
מאחר לא הצלחתי לגרום לכך שבמקום שנתארגן אצלי,
כל עניין השמלות, האיפור והשיער יתרחש בביתה שלה.

ירדתי במדגרות במהירות, ופתחתי לה את הדלת.
היא נכנסה ושקית אדומה בידה.

״אבי!״ היא אמרה וחיבקה אותי כאילו לא ראיתי אותה שבוע ולא רק לפני ארבע שעות תמימות.

״איפה כולם?״ היא שאלה לאחר שנכנסה והסתכלה מסביב בסקרניות.

״אבא שלי ואווה יצאו לאכול ולאחר מכן למופע תיאטרון בעיר, ולא היה מי שישמור על דניאל, הם לקחו אותו לבייביסיטר.״ היא הנהנה.

״טוב, אז הבית ריק רק בשבילנו! איפה החדר שלך?״ עקפתי אותה ועליתי במדרגות.

נכנסנו אל החדר, והיא התמקמה על המיטה.
היא הניחה את השקית על יד ערמה של טיטולים.
היא הסתכלה מסביב וגיחכה.

״מה מצחיק אותך?״

״את מטפלת באחיך כמו אמא קטנה, החדר שלך מלא בטיטולים, יש בקבוק חלב על השידה ומוצץ כחול. אוה, ומלא בגדים של תינוק.״ היא הצביעה על הבגדים שקיפלתי רגע לפני שהיא הגיעה.

גירדתי בעורפי באי נוחות לגבי ההנחות שלה והשפלתי את עיניי, אין לה מושג בכלל.

״כלומר,״ היא מיהרה לומר, ״אני יודעת שמאחר ואין לכם אמא את נאלצת להשקיע בו אנרגיה כך ולטפל בו, לא התכוונתי לרמוז משהו.״

חייכתי, ״כן, ובכל זאת. תני לי לסדר כאן כמה דברים.״

לקחתי את כל הדברים הקשורים לדניאל והנחתי אותם בתוך קערת כביסה, והנחתי את הקערה בחדרה של אווה.

כשחזרתי לחדר דאשה כבר הוציאה את השמלה השחורה שלה והניחה על המיטה.
בעקבות השמלה, יצאו מהשקית גם מחליק שיער, נעלי עקב גבוהות ותיק לאיפור.

״טוב בואי ניגש לעניינים גברת! אני כבר מתה לראות אותך עם איפור.״ אוטומטית ידי עלתה אל לחיי. המון זמן שלא התאפרתי.

דאשה התחילה בעיניים שלי, 'התאימה את הצללית לצבע השיער' ולא הפסיקה להחמיא על צורת השקד שלהם. ׳אלכסוניות, אבל לא יותר מידי.׳
היא הדגישה את עצמות הלחיים, ואז גרמה להם לזהור עם שימר מתאים.

לבסוף היא החליקה את השיער שלי, ונתנה לי סוף סוף להביט במראה.

כמעט ולא זיהיתי את עצמי, הנמשים שלי נעלמו, והעיניים שלי הודגשו כלכך שצבעם כבר לא נראה כמו החום המשעמם שלהן, אלא בגוון קרמל, כמו השיער שלי.