טוב, אז בגלל שהיתה לי בגרות מוצלחת במיוחד, אני במצב רוח טוב והחלטתי לעלות פרק!
תהנו
אביגל
לבסוף מצאתי את נתן שרוע על הדשא וצמוד מאוד אליו, אדם יושב שעון על העץ, וצמודה אליו שאנל, שעונה על אדם.
ממש דומינו.
מסביבם עוד מספר אנשים שפעם היו קרובים מאוד לליבי, וכעת הם רק ׳עוד מספר אנשים׳ .
ושוב, הבחנתי בחיסרון של אמלי, שלא היתה בניהם. האם גם היא נעלמה כמוני? לא הייתי לבד?
התקדמתי לעברם במהירות, שום דבר לא יעצור אותי. לרגע התמלאתי בחשש ועצרתי בשביל, אבל אז,
ראיתי בעיניי רוחי את פרופסור מושקט ואת הנאום הצומרני מידי שלו לאוזניים שלי.
אז המשכתי ללכת.
״תראו מי זאת. באת לבקש סליחה, נדמה לי?״
שנאל מחאה בכפות ידייה ואדם בדיוק הרים את ראשו כדי לראות מי הגיעה לבקש סליחה.
כולם מסביב נדמו.
״בדיוק. סליחה על כלום, שאנל.״ אמרתי והנהנתי בראשי מספר פעמים לאט.
קולי נשאר חזק גם כשאדם הרים את מבטו הכחול אליי ונראה לרגע כמעט פגיע.
״מאמי, תעסה לי את הגב, היא גורמת לי לעצבים.״
שנאל לחשה לו מספיק בקול כדי שאני אוכל לשמוע. גלגלתי את עיני.
ואדם בלע את רוקו והעביר את מבטו ממנה אלי מספר פעמים ולבסוף, כששאנל תפסה את ידו הוא התעשת, העניק לה חיוך עקום שהיה שייך רק לי בעבר, ונשק את לחייה.
מצמצתי.
הסתכלתי על כפות רגלי וזעתי באי נוחות.
למה יש להם השפעה כזו עלי? המלמולים התחילו שוב מהכיוון הכללי שלהם, הם חזרו לענייניהם.
וגם אני תפסתי את עצמי, נזכרתי למה נגשתי לכאן מחתחילה וישרתי אל נתן מבט, הוא הסתכל עלי כבר.
״נתן, אני צריכה לדבר איתך. עכשיו.״ הוספתי כשהוא לא זז.
אדם הגיב מיד לקולי כאילו קראתי בשמו, ולא בזה של חברו, קווצות שפתי התרוממו מעט מעלה ללא שליטה כשקלטתי את שאנל מנסה שוב לתפוס את תשומת ליבו אליה.
אדם
נתן התרומם והתחיל ללכת בעקבות אביגל, הם עמדו במרחק מה מאיתנו כך שלא יכולנו לשמוע על מה הם מדברים, גם אילו ניסינו לצוטט.... לא שניסיתי.
YOU ARE READING
לידה מחדש || Rebirth
Novela Juvenil״איפה לעזאזל היית?״ אביגל חוזרת לבית הספר לאחר שנעדרה ממנו במשך שנה וכמה חודשים והיא נושאת עימה סוד שנשבעה לא לחשוף הקשור להיעלמות שלה. עקב כך, היא נאלצת להתמודד עם שאלו...
