אדם
השיער של אביגל היה פרוע וישרתי אותו מסביב לפניה באצבעותיי. הוא נראה כמעט ורוד בגלל האורות המהבהבים במקום הזה.
אם לא הבהלה שנראתה על פניה, היא היתה מושלמת.
היא מהממת במיוחד הלילה.
משכתי אותה אל הצד המרוחק של הרחבה, כדי שאוכל לשמוע את קולה.
״מותק, בוא כבר. אני אוהבת את השיר הזה.״ שאנל העבירה את אצבעותיה על הזרוע שלי שהייתה על אביגל, מעודדת אותה להרפות.
אביגל כיווצה את גבותיה והתרחקה ממני ואחד האנשים התנגש בה וכמעט גרם לה למעוד.
שחררתי את אחיזתה של שאנל ממני בדחיפה קלה, שלחתי יד וקרבתי את אביגל אלי בחזרה.
לא הורדתי את עיניי מפניה.
״מה את עושה כאן?״ שאלתי אותה בלחש.
״אני שאלתי קודם.״ היא ענתה לי ברוגז קל.
״הוא יצא איתי, מה את חושבת?״ אמרה שאנל שעברה לעמוד לידי.
אביגל סרקה אותה מכף רגל ועד ראש והנהנה לאט.
״אה... אני, אנחנו כאן,״ היא לקחה נשימה לסדר את המחשבות שלה, ״יש יום הולדת לדאשה.״ אמרה לבסוף.
״מזל טוב,״ אמרתי.
״תודה. כלומר, תודה בשמה...״ חייכתי והעברתי אצבע על הלחי שלה, המגע כלכך רך. אביגל המתוקה, היא כמו מלאך.
היא הסתכלה אל תוך עיניי והתקרבה אלי קצת.
ואז אבי עצמה עיניים ואחזה בזרועותיי חזק.
״אבי?״ שאלתי בבהלה ורכנתי אליה.
היא בלעה רוק ופקחה את עיניה לאט, מתפקסת בהדרגה.
״אני בסדר.״ היא אמרה. ״פשוט קצת סחרחורת.״
״כמה שתית?״
״אני לא בטוחה.״ כיווצתי את גבותיי.
״איפה דאשה?״ שאלתי אותה וחיפשתי את דאשה במבטי בין האנשים.
״אני לא בטוחה.״ היא אמרה שוב.
״יש משהו שאת כן בטוחה בו?״ הרמתי את קולי מעט, מעוצבן מחוסר האחריות המופתי.
״שאני רוצה לחזור הביתה.״ הנהנתי ומקדתי שוב את מבטי בה.
שאנל העבירה יד בשערי, מנסה לתפוס את תשומת הלב שלי בחזרה.
היא לא מבינה שהעיניין הזה נגמר?
״אדם... תן לה לחפש את החברה המתולתלת שלה ובוא איתי.״ היא אמרה ברוגז.
״אני לא חושב, צריך לדאוג לה.״
YOU ARE READING
לידה מחדש || Rebirth
Teen Fiction״איפה לעזאזל היית?״ אביגל חוזרת לבית הספר לאחר שנעדרה ממנו במשך שנה וכמה חודשים והיא נושאת עימה סוד שנשבעה לא לחשוף הקשור להיעלמות שלה. עקב כך, היא נאלצת להתמודד עם שאלו...
