אביגל
״היית שקטה בדרך. את מודאגת?״ אבא שאל אותי כעצר את הרכב בחניה של התיכון.
״בערך. כלומר, אין לי סבלנות לאנשים או לשאלות, אתמול זה לא היה הצלחה גדולה.״ אני נזכרת בשיחה האחרונה שניהלתי מאחורי הבניין הראשי בבית הספר.
״אם כמה שאני חושב שכדאי שתלכי, שתחזרי לשגרה הישנה שלך.. את תמיד יכולה להישאר בבית עוד יום וללכת מחר.״ הוא יישר אליי מבט, וקולו היה עדין ביותר.
״זה בסדר.״
״אני רק דואג לך.״
״ממתי הפכת לכזה רציני?״ שיניתי את הטון לקליל, למרות שהרגשתי בתוכי בדיוק ההפך. דחפתי אותו עם מרפקי. הוא חייך, ונאנח.
״אח, אבי. אני באמת לא יודע. זאת סבתא שלך, היא גורמת לי להיות רגשני.״
חייכתי אליו. ״טוב. אני חייבת ללכת, אני לא רוצה להיכנס באיחור ואז כל העיניים עליי. אוהבת אותך.״ הוא הנהן. הסתכלתי עליו כמה שניות בחיוך טפשי.
״אם לא תצאי מהרכב אני יבעט בך בכח.״
יצאתי מהאוטו ונופפתי לו לשלום.
ברגע שנכנסתי דרך השערים, מישהו רץ אליי במהירות, תפס בידי בכח וכמעט הפיל אותי ארצה.
״די, לא נכון!!״ צווחה איומה נשמעה באוזן שלי, וריח מתוק של וניל הגיע לאפי.
״או-מיי-גד!״ שאנל עמדה מולי, יפהפה בדיוק כמו שאני זוכרת אותה, עם שיער בלונדיני מתולתל ועיניים כחולות ענקיות.
החיבוק שלה היה כלכך חזק שלא יכולתי לנשום, וניסיתי להשתחרר ממנו בכח.
לבסוף היא שחררה.
היא עמדה מולי, וחיוך ענק על שפתיה, החזרתי לה אחד הססני משלי.
״אני מכירה אותך בכלל?״ שאנל העבירה עלי את מבטה מלמעלה למטה ובחזרה, באופן מוגזם.
״אז מה איתך? ואו, השתנת ממש. רזית או שנדמה לי? את לא מבינה כמה פספסת כאן!!!! ואיפה, איפה לעזאזל היית? זה נכון שנסעת עם מאהב לתאילנד, לשנת חופש??״ היא לא השתנתה בכלל.
״אה, מה?״ הייתי מבולבלת מכדי לענות לה על זה. מזה כלכך פחדתי. שאלות, חקירות והרצון של אנשים לדעת.
היא גלגלה עיניים. ״בואי.״ היא תפסה במרפקי ומשכה אותי לעבר הבניין הגדול, הלב שלי דפק.
הלך עליי.
אדם
הנחתי את התרמיל על הרצפה, קרסתי על הכיסא במקום הקבוע שלי, והתכופפתי כדי להוציא את הלפטופ מהתיק.
YOU ARE READING
לידה מחדש || Rebirth
Teen Fiction״איפה לעזאזל היית?״ אביגל חוזרת לבית הספר לאחר שנעדרה ממנו במשך שנה וכמה חודשים והיא נושאת עימה סוד שנשבעה לא לחשוף הקשור להיעלמות שלה. עקב כך, היא נאלצת להתמודד עם שאלו...
