מתחת לאף

פרק 9

היוש יפות שלי!
אני לא רוצה לחפור יותר מידי כי בסוף הפרק אתן תקבלו חפירה קטנה.

אז בואו נעבור אל הפרק!

~~

נוֺעה

״אני לא זוכר כלום, אין לי מושג איך חזרתי הביתה ואין לי בכלל מושג מה קרה מהשעה אחד בלילה. באו איזה חמולה של חברים והם הכריחו אותי לשתות איתם, מה זאת אומרת הכריחו, זאת אומרת שהם שילמו לי אלף שקל בנוסף שאני אצטרף לחגיגה שלהם, מי אני שאתנגד? אז הם שתו מלא ואני יחד איתם ואיבדתי את זה לגמרי. אין לי מושג מאז מה קרה, פשוט מצאתי את עצמי בבוקר במיטה שלי עם כאב ראש נוראי.״ הוא סיפר לי ואני גלגלתי את עיניי בתסכול.

קיוויתי שהוא יזכור משהו.

״אתה ממש לא זוכר כלום? אפילו לא את זה שהבאתי לך כוס מים והשכבתי אותך במיטה לישון?״ שאלתי, מנסה לגרום לו לחשוב, להיזכר.

בן אדם תן לי כל דבר! אני אקבל הכל רק תדבר כבר.

״לא, אמרתי לך איבדתי את זה מהשעה אחת, אין לי מושג לגבי כלום.״ הוא אמר ואני הנהנתי, חבל.

״סבבה.״ עניתי וסיימתי לאכול, לקחתי את הצלחת ושמתי בכיור.

״למה את שואלת?״ הוא הסתכל עליי.

״סתם, התעניינתי.״ עניתי כשמרגישה באסה בגופי שכנראה לעולם לא אדע למה הוא התכוון והלכתי לחדר שלי להתארגן לקראת הערב.

איך יכול להיות שיש לו בלאק מטורף לגבי אתמול?
הוא היה ממש שיכור שהוא חזר הביתה, אבל מה עד כדי כך שהוא אפילו לא זוכר את הרגע שהיה בינינו בלילה?

עכשיו אני לא יודעת איך להתנהג לידו. אני לא יודעת מה הכוונה של דבריו בכלל ואני לא מבינה כלום.
הוא מתנהג כאילו הכל כרגיל. אני גם צריכה להתנהג ככה? האם פשוט לשכוח את הלילה הזה וזהו?

החלטתי לשלוח הודעה לגיא, הוא הידיד הכי טוב שלי והוא חסר לי שהוא לא כאן בבית. וגם, במצב המבלבל הזה די קשה לי להיות רגועה.

׳היי, אני צריכה לדבר איתך׳ כתבתי לו, מקווה שהוא יראה את ההודעה בקרוב.

החזרתי את הטלפון למטען והלכתי לארון לבחור לי בגדים. לקחתי ג׳ינס בצבע כחול עם חולצה שחורה ארוכה, שמתי מסקרה ומעט אודם בצבע השפתיים שלי ומרחתי על לחיי סומק ממש בקטנה.

הסתכלתי על השעון, עשרה לשבע.
עוד עשר דקות הערב המרגש מתחיל!

הגעתי למסקנה שכדאי שאפסיק להטריד את מוחי מכל המחשבות הלא מובנות לגבי ליר, אם אמשיך להעסיק את עצמי בכך זה לא יוביל לשום מקום. כי ליר לא זוכר הרי כלום וזה לנצח ישאר במבוי סתום.