הי בנות אהובות שלי, מתנצלת מראש שלקח לי זמן לפרסם פרק, שבוע שעבר לא היה לי זמן לנשום. היה לי שמירות בצבא ולא ישנתי בכלל כל השבוע, כי היה גם יום הולדת לאחותי וחגגתי שנתיים עם חבר שלי, אז כך יצא שלא היה לי זמן פנוי בכללללל בשביל לשבת ולכתוב
אבל אני יכולה להבטיח לכן שההמתנה הייתה שווה את זה, מאחר שהפרק שאתן הולכות לקרוא, זה ה-פרק שלו חיכיתן כל כך הרבה זמן!!!!!
אני מרגישה שאני כבר עושה ספויילר מבלי להגיד אפילו כלום!
אז אני אשתוק, תקראו, ביוש!
~~
ליר
"הייתה יכולה להיות לנו הזדמנות? על מה אתה מדבר ליר?" נועה שאלה, נראית מאוד מבולבלת, מחכה שאסביר את עצמי. הלוואי ואני בעצמי הייתי יודע איך להסביר את עצמי. אני מרגיש שהמילים עומדות לי על קצה הלשון, אבל הן לא יודעות איך לצאת.
השפלתי את מבטי מטה, זה יותר קשה ממה שחשבתי שזה יהיה. חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן, דמיינתי אותו בראשי מאות פעמים, אולי אלפי פעמים. אבל אף רגע לא הרגיש כל כך אמיתי כמו עכשיו, ובכן כי עכשיו זאת המציאות וזהו הרגע שרציתי כל כך הרבה זמן.
לרגע עלו במוחי הזכרונות מהיום ההוא, שחזרתי שיכור הביתה ופלטתי שאני מרגיש כלפיה משהו. וכמו אידיוט, כשהיא ניסתה לשוחח איתי על זה ולברר למה התכוונתי, העדפתי לומר לה שאני לא זוכר כלום מהלילה.
וזאת הבעיה, שהלילה הזה לא מוכן להישכח מראשי. כי זאת הייתה הפעם הראשונה שהעזתי לבטא את הרגשות שלי בפנייה. אמנם לאחר שאמרתי את אותן המילים, העייפות הכתה בי ונרדמתי כמו תינוק. וגם כמה אמיץ אני נחשב אם זה נאמר תחת השפעת אלכוהול?
ועכשיו? האם אני מספיק אמיץ עכשיו?
עכשיו יש לי את ההזדמנות לספר לה בדיוק מה אני מרגיש, אבל האם אני מסוגל להגיד את זה? האם זה בכלל הזמן המתאים?
איך זה יכול להיות הזמן המתאים אם הרגע כל העולם קרס עליה? היא מתאבלת על עומרי, או יותר נכון, על ההידלקות הארוכה שלה עליו. מה אני עכשיו אמור לעשות?
YOU ARE READING
מתחת לאף
Romanceיש דברים שהם מתחת לאף ואנחנו לא שמים לב אליהם, הדברים הכי ברורים שיכולים להיות, אך אנחנו מתעלמים מהסימנים שלהם. ולמה? בגלל שבראש שלנו אנחנו מדמיינים לנו מציאות יותר טובה, יותר יפה, רוצים את כל מה ש״יותר״ ובכך אנחנו מפספסים את מה שטוב עבורנו באמת. ״כ...
