מתחת לאף

אפילוג

קודם כל ולפני הכל - חפירה!
די מותר לי עכשיו, זה הסוף של הסיפור ולא תשמעו ממני עכשין איזה שבוע-שבועיים-שלוש, אז יהיה לכן קצת שקט ממני! ובכן עד לסיפור הבא כמובן😛

אז, אני רק רוצה להגיד לכן תודה! תודה ענקית על כל התגובות על הפרק האחרון, תודה רבה לאהבה הענקית שהבאתן לסיפור הזה בכל פרק ופרק, שתדעו שקראתי את כל התגובות, אמנם אני לא השבתי, אבל שתדעו שאתן ריגשתן אותי בטירוף וכל תגובה ממלאת את ליבי ומרגשת אותי עד דמעות!
זה פשוט כל כך לא מובן מאליו כל האהבה הזאת שלכן! באמת שבזכותכן אני ממשיכה לכתוב עוד ועוד, אין עליכן בעולם - אתן הקוראות הכי מדהימות שיש!
אני אוהבת כל אחת מכן מכל ליבי והסיפורים שלי אוהבים אתכם אפילו יותר❤️
אז תודה! תודה על הכל!

וטוב נו, אני אמשיך לחפור לכן בסיפור הבא.
בינתיים, בואו נלך אל האפילוג. ומה חשבתן? שאני אסיים בלי נקודת מבט מליר?

~~

ליר

״תעבוד על זה איתו כל יום, תקדיש לזה לפחות חצי שעה מהזמן שלך, ואתה תראה שיחול שיפור מאוד מהר.״ אמרתי לאיציק, הבחור שאני מאלף לו את הכלב, והוא מיד הנהן והודה לי על התרגול.

נפרדנו לשלום ומיד לאחר מכן הוצאתי את הטלפון שלא הפסיק לזמזם בתוך כיס המכנס שלי.

חמש שיחות שלא נענו מנועה שלי.