מתחת לאף

פרק 44

בגלל שיום האהבה היום, איך יכולתי שלא לפרגן לכן ככה בפרק? במיוחד עבור הקוראות האהובות עלי ביותר❤️

ואני בטוחה שהתגעגעתן לגיא שלנו,
אז קבלו לכן פרק שלם מנקודת המבט שלו!

~~

גיא

הבוקר הגורלי. הנה הוא הגיע.

אני שוכב במיטה ולא מסוגל לקום ממנה. אין בי את האומץ ואין בי את הכוחות להתחיל את היום. כי אני יודע שכשאקום מהמיטה, לא תהיה דרך חזרה.

פעם חשבתי שהדבר הכי קשה לעשות הוא לצאת מהארון קודם כל בפני עצמי, אבל עכשיו החשיפה בפניי הוריי מתחרה בזה.

אני מתסכל על מתן להשוואה, הוא מתנהג בפתיחות רבה יותר וחושף את עצמו ללא בושה, הוא עם ביטחון מטורף ולעומתו, אני יותר סגור, ביישן. הוא מאז שהיה קטן לא הסתיר את העובדה שהוא ״שונה״, בזמן שכל הבנים היו משחקים כדורגל, הוא היה הולך לשחק מחניים עם הבנות. בזמן שכל הבנים היו משחקים פלייסטיישן בבית, הוא היה נפגש עם אחת הבנות ומשחק איתה בבובות. הוא מאז ומתמיד ידע שתחומי העניין שלו שונים, והוא לא נתן דין וחשבון לאף אחד. אני יכול להיות בטוח שהוא אפילו לא היה צריך לעשות את השיחה הזאת עם ההורים שלו, כי איך אפשר שלא להבין על הבן שלכם שהוא גיי כשהוא מתנהג ככה מאז שהוא ילד קטן? ואם התנהלה שיחה, אני בטוח שהיא התנהלה ככה- ״היי אמא, אבא, אני רוצה לחשוף בפניכם שאני יוצא מהארון״ ואז ההורים שלו בטח אמרו לו- ״ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים״ וצחוק גדול נשמע בחדר.

משום מה כעס הצטבר בתוכי והרגשתי שהוא מחלחל בי לכל איברי. אני כבר לא יודע אם זה הלחץ או ממה הוא נובע, אבל כרגע התחושה שאני מרגיש היא כעס. כעס על כך שאני מרגיש ככה בלחץ, כעס שאני מרגיש ככה חסר ביטחון, אולי כעס על כך שאני פוחד וחושש מהתשובה של ההורים שלי.

הם מאוד אוהבים אותי והם לעולם לא אמרו מילה רעה אחת על קהילת הלהט״ב, אבל זה לא אותו הדבר כשהבן שלך נמצא בקהילה. האם הם יקבלו אותי אותו הדבר? האם הם יראו אותי באותה הצורה? האם הם ינשלו אותי מהמשפחה?

די אני מגזים.
אני אוכל סתם סרטים.
ולא סתם סרטים - סרטים קשים ביותר.
אני מכניס את עצמי למקום שאני לא רוצה להיות בו, אבל המחשבות שמשתלטות עליי לא נותנות לי מנוח.

מתן ששכב לצידי במיטה הסתובב כך שכל משקל גופו היה מוטה הצידה והוא הסתכל עליי עם חיוך קטן.