רוצה להודיע מראש שאני סוגרת שבת השבוע בבסיס אז במידה ואני לא מפרסמת פרק בשבוע הקרוב תדעו שזה בגלל זה ושאפרסם אז שבוע אחרי בשישי/שבת❤️
והתגעגעתי אליכן יפות שלי! ובטוחה שאתן כבר רוצות לדעת מה חדש בסיפור...
אז בלי יותר מידי דיבורים, בואו נחזור קצת לנועה שלנו ונראה מה עובר עליה עכשיו.
~~
נוֺעה
״שלום לכולם. בטח אתם תוהים לעצמכם למה יש אנשים שיושבים לכם במקום, אז תכירו. כל אחד היושב לכם במקום הוא הבן אדם שאתם עומדים לבלות איתו במשך שבועיים שלמים וללמד אותו את הנושא שאותו למדנו במשך שלושה חודשים, נוירופסיכולוגיה. מאחל לכם שבועיים מרתקים במיוחד ובמיוחד לימודיים ומעמיקים. תהנו.״ מר קוהנר, המרצה, אמר לנו כשנכנסו לתוך אולם הלימוד ואחרי זה הוא פשוט יצא מהחדר כשאנחנו מסתכלים אחד על השני בהלם.
אף אחד מאיתנו לא ציפה לזה, רק נאמר לנו שזה יקרה בקרוב. אפילו לא קיבלנו התראה על כך. מי ידע שהיום זה היום הגדול.
כל אחד מאיתנו צעד לכיוון המקום שבו הוא יושב בשקט ובאיטיות, כל אחד מאיתנו עם תקווה ענקית בלב וחשש רב, כל אחד למקום שבו מחכה לו מי שהולך ללמוד איתו.
חלקם היו נראים משקיענים וחלקם היו נראים כאלה שהם שמים זין על כל הקטע של הלימוד.
ניגשתי למקום שבו אני יושבת, חצי מעיניי היו פקוחות מפחד לראות את מי שהולך ללמוד אית, ואז ראיתי אותו.
ג׳ינס כחול סקיני צמוד, חולצה מכופתרת שחורה עם נצנצים ונעלי סניקרס לבנות, משקפיים עגולים בצבע שחור שמבליטים את עיניו הכחולות, שיער חום עם בלורית שמגיח על מצחו ודבר שלא יכולתי להוריד ממנו את עיני היו עצמות לחייו המרהיבות.
״היי.״ הנפתי את ידי לשלום.
״שלום.״ קול גבוה יחסית לגבר כזה מהמם. ואני לא צוחקת, הוא היה כל כך מיוחד.
״שמי נועה, נעים להכיר.״ הושטתי לו את ידי.
״אני מתן,״ הוא הסתכל על ידי בתהייה בזמן שאני מרגישה מבוכה מכך שהיד שלי עדיין לא נלחצה בידו.
YOU ARE READING
מתחת לאף
Romanceיש דברים שהם מתחת לאף ואנחנו לא שמים לב אליהם, הדברים הכי ברורים שיכולים להיות, אך אנחנו מתעלמים מהסימנים שלהם. ולמה? בגלל שבראש שלנו אנחנו מדמיינים לנו מציאות יותר טובה, יותר יפה, רוצים את כל מה ש״יותר״ ובכך אנחנו מפספסים את מה שטוב עבורנו באמת. ״כ...
