היי מהממות שלי! מי התגעגעה לסופי הפרק המעצבנים שלי? אז לא צריך להתגעגע עוד! כי הפרק הזה....🤭
אני לא רוצה לגלות לכן או לעשות לכן ספויילר כלשהו, אבל בואו נגיד שלדעתי אתן תהיו מופתעות.
ואני מצפה לתגובות שלכן בסיום הפרק!!!
אז, בואו נחזור ללירוש שלנו ונראה מה יש לו לספר לנו בפרק זה(:
~~
ליר
שלושה חודשים לפני
״אהוב שלי!״ אמא שלי קפצה עליי בחיבוק ובנשיקה, אחזה אותי חזק ולא שיחררה. יכול להבין כמה שהיא מתענגת על כל רגע שאני בין זרועותיה, קרוב אליה ולא רחוק.
הרבה זמן שלא ראתה אותי, אני יודע שהיא כאובה מאוד מהמצב שנוצר בבית אבל יודעת שאין ביכולתה כמעט לעשות דבר בשביל לשנות זאת.
אני כבר בוגר והיא לא יכולה להחליט עלי ולהכריח אותי לבוא הביתה, אני עצמאי ויש לי חיים משל עצמי.
שלא תטעו לשנייה, אני מאוד אוהב את אמא שלי ואני מאוד מחובר אליה. פשוט המצב בבית מקשה עליי, ואני יודע שזה פוגע בסופו של דבר גם בי וגם בה.
״מה נשמע אמא?״ שאלתי עם חייך, מתנתק מהחיבוק שלה. ולפני שהספיקה לענות, ראיתי את שירה, אחותי בזווית העין וכשהיא קלטה אותי רצה אליי לחיבוק גדול.
״קופה יפה, מה קורה?״ אמרתי, נושק לה בלחי.
שירה אחותי קרובה אלי מאוד, עם כמה שהיינו רבים הרבה עוד בתקופה שהייתי גר בבית, הייתי מאוד מגונן עליה.
כל פעם שהיה איזה גבר בבית הייתי מתחיל לתחקר אותו ולשלוח לו מבטים זועמים.
טוב נו, היא אחותי הקטנה ואני רוצה בשבילה את הטוב ביותר.
״בוא, אני חייבת להראות לך משהו.״ היא משכה אותי לחדרה, חדר שלא הייתי בו מעל שנה.
כשנכנסתי איתה לחדרה עלו לי מלא זכרונות שלנו כילדים, בתקופה שבה הייתי נכנס אליה לחדר בלילה ומורח עליה משחת שיניים או מצייר לה שפם או שובר לה ביצה על הראש.
סך הכל היא סבלה ממני המון, אבל היא אוהבת אותי בדיוק כמו שאני אוהב אותה. האהבה בינינו היא אהבת אחים אמיתית, לא משנה כמה נעשה את המוות אחד לשנייה.
YOU ARE READING
מתחת לאף
Romanceיש דברים שהם מתחת לאף ואנחנו לא שמים לב אליהם, הדברים הכי ברורים שיכולים להיות, אך אנחנו מתעלמים מהסימנים שלהם. ולמה? בגלל שבראש שלנו אנחנו מדמיינים לנו מציאות יותר טובה, יותר יפה, רוצים את כל מה ש״יותר״ ובכך אנחנו מפספסים את מה שטוב עבורנו באמת. ״כ...
