פרק 7

5.3K 297 151
                                        



אז בנות יפות שלי! כפי שאמרתי לכן התגייסתי, הלוז שלי ממש צפוף ובקושי יש לי זמן ובגלל זה אני בקושי מפרסמת ופעילה בכללי.

אבל קיבלתי עכשיו גימלים כי יש לי דלקת עיניים אז אני מנצלת אותם כמובן עליכןןןן אהובות שלי!

איזה כיף זה לפרסם פרק ואיזה כיף זה לקבל את כל האהבה שלכן! תודה רבה על כל איחולי הגיוס, אתן פשוט מהממות. תודה על זה שאתן מגיבות ותומכות בסיפור ומראות המון אהבה, זה באמת מרגש אותי ועושה לי את היום כל פעם מחדש כי זה ככ לא מובן מאליו.❤️❤️

אז בלי חפירות נוספות,
אל הפרק!

~~

נוֺעה

שתקתי ולא אמרתי מילה.
הרגשתי שאני כבר לא מבינה מה קורה פה, מה הוא מדבר, אם הוא סתם ממלמל דברים או לא, וכשבאתי לשאול למה הוא התכוון, הוא נרדם, דווקא בזמן הכי לא רצוי.

זזתי ממנו באיטיות ובשקט כדי שלא יתעורר ולבסוף קמתי מהמיטה, סגרתי את דלת חדרו והלכתי לחדרי.

נשכבתי על המיטה והסתכלתי על התקרה שמעליי.

זה היה חתיכת יום מטורף.
גם פגשתי את עומרי סוף סוף בפעם הראשונה, ביליתי בביתו מספר שעות מהנות ועוד קבענו פגישה למחר.
זה החלק הטוב ביום הזה.

החלק הפחות טוב, או יותר נכון המוזר זה מה שהיה עם ליר.

אני לא מבינה מה קרה שם ולמה הוא אמר את הדברים שהוא אמר ובמיוחד אם הוא התכוון אליהם.
מעניין אם הוא יזכור מחר בבוקר שהוא אמר את הדברים הללו או שהאלכוהול ישכיח לו את הכל, כי לא יהיה לי נעים לבוא לשאול אותו ״היי אתה זוכר את השיחה שלנו אתמול בלילה?״ כי נראה לי שהוא פשוט ילחץ ויברח.

אבל עומרי, אוי עומרי.
מחר אהובי אני ואתה נפגשים שוב.
אני הולכת לעשות כל דבר כדי לגרום לך להיות שלי, אתה תראה. אני לא מתכוונת לוותר.
עד שנוצרה הזדמנות, נראה לך שאני אפספס אותה?

מתחת לאףStories to obsess over. Discover now