מתחת לאף

פרק 15

קודם כל ואו! הגעתן ממש מהר אל היעד!

ראיתי שהגעתן אבל היה לי שבוע מטורף ממש בבסיס סיימתי כמעט כל יום ב7 בערב ואז שחזרתי הביתה פשוט התקלחתי והתרסקתי במיטה, אז אני באמת מתנצלת שלא העליתי קודם!

אבל השבוע הזה נגמר ועכשיו הולך להיות יותר קליל כמובן, אז הכל טוב:)

אזזזזזז, בואו נחזור אל הסיפור שלנו,
אל נועה׳לה.

~~

נוֺעה

לאחר יום מאוד מאוד ארוך, סוף סוף סיימנו את כל השעות שלנו. כשיצאנו מהכיתה לכיוון העולם שבחוץ, מתן אמר לי שהוא יגיע אליי יותר מאוחר כי יש לו כל מיני סידורים לעשות בעיר ושאני לא אדאג לו ושהוא יסתדר, הסכמתי והלכתי חזרה הביתה.

השעה הייתה כבר שבע בערב, המרצה רצה לשבת עם כל אחד מהצמדים בנפרד בשביל לבדוק מה מצבנו ולעשות לנו בוחן פתע קצרצר.
לצערנו אנחנו היינו אחרונים וזה לקח המון שעות, כמה שעות טובות פשוט ישבנו על הדשא וסיפרנו אחד לשנייה סיפורים.

הגעתי למכונית שלי, נכנסתי אליה והתיישבתי בנוחות. מניחה את התיק שלי במושב של הכיסא שלידי ומניחה את ראשי בין ידיי בעייפות.

אני מרגישה גמורה.

התחלתי לחשוב אם יש משהו בבית לאכול, כי אני מורעבת ומותשת והדבר האחרון שיש לי כוח אליו זה להכין לעצמי משהו לאכול.

החלטתי ללכת למקדונלס, המקום הראשון של האוכל שמצאתי. נכנסתי לשם, הזמנתי לי ארוחה בטייק-אוואי וחזרתי לאוטו, נוסעת חזרה הביתה ועל הדרך מנשנשת לי צ׳יפס.

הגעתי לחנייה של הבניין, דוממתי מנוע, לקחתי את התיק עליי ואת השקית של האוכל ויצאתי מהמכונית, הולכת לכיוון המעלית, הזמנתי אותה וחיכיתי שתגיע.

בזמן הזה נזכרתי במפגש הפתאומי שלי עם עומרי היום בבוקר ואיך שהוא היה קצת מוזר.
יכול להיות שהוא באמת רצה לעשות לי הפתעה?
יכול להיות שמתן צודק?

אני לא חושבת שזה נכון, כלומר כמובן שהייתי רוצה שזה יהיה נכון.
אבל עוד לא היה בינינו משהו מספיק מיוחד בשביל זה.