מתחת לאף

פרק 42

שלום שלום לכן בננות!!!
אני בטוחה שלא ציפיתן לשמוע ממני כל כך מהרררר

אבל כן כן כן! פרק נוסף תוך שלושה ימים בלבד! תתגאו בי!!!!!

ואני כל כך לא רוצה לחפור במילים כי אחרי הפרק הזה אתן הולכות לנשק לי את הרגליים (אולי קצת לרצות להשמיד אותי על הסוף שלו, אבל אתן תרצו יותר לנשק מאשר להשמיד😉)

אז אמאלה אמאלה אני כבר מתרגשת בשבילכן בשביל הפרק הזהההההה אמאלהההה!!
תהנו😘😘😘

~~

ליר

אני חושב שהלב שלי בחיים לא דפק כמו שהוא דופק כרגע.
הנשימות שלי כל כך איטיות, עדינות.

אני מפחד לא לזוז יותר מידי, לא לעשות תנועה פתאומית שעלולה להחריב את כל הרגע המדהים שקורה פה.

מה לעזאזל בכלל קורה פה?

שכבתי בחדר בזמן שהראש שלי אכל אותי ממחשבות על נועה, על כך שהיא לא הסכימה לדבר איתי, שהייתה נראית כל כך.. מותשת. מותשת בגללי? מותשת בגלל היום הארוך שעברה?
כל מה שרציתי הוא לדבר איתה, לשוחח איתה, לסדר את הדברים, מבחינתי שתצרח עליי, תזרוק עליי דברים, אבל העיקר לא תתעלם ותמשיך ללכת.

וזה מה שהיא עשתה, היא העדיפה לברוח ובזמן הזה הרגשתי שאני עומד לקרוס.

נתתי לה את הזמן שלה, להירגע, לנוח, בדיוק כפי שהיא ביקשה. אולי אני לוחץ, אבל הייתי חייב לדעת כבר מה קורה איתה. אני דואג לה כל כך, אני מפחד שהרסתי את הכל ושלעולם לא תהיה לי הזדמנות נוספת. קיבלתי הזדמנות ועוד לא הספקתי אפילו לנצל אותה, רק רציתי לדעת שהיא עדיין קיימת.

הלכתי לכיוון החדר שלה, באתי לדפוק בדלת וכעבור פחות בשנייה הדלת נפתחה וחשפה לי את פנייה.

ועכשיו אנחנו כאן, במצב הזה.

אם הייתם אומרים לי לפני כמה דקות שאני אהיה ככה, קרוב כל כך לנועה עד כדי כך שאני יכול להרגיש את נשימותיה עליי, הייתי אומר לכם שאתם בוודאי עובדים עליי כי הגברת אפילו לא מוכנה להסתכל לי בפנים.