מתחת לאף

פרק 33

אני לא אחפור כי זה הולך להיות פרק ארוך ומותח ואני די בטוחה שאתן כבר מספיק במתח!

אז בואו נחזור לליר שלנו, אבל הפעם, הזמן הוא.. נו טוב אתן כבר תראו👇

~~

ליר

שבע שעות קודם

נכנסתי ללובי של הבניין לאחר יום עבודה מפרך. עבדתי היום משמרת כפולה, מהשעה שתים עשרה בבוקר ועד עכשיו, 3:00 לפנות בוקר. למזלי האנשים התחילו להתחפף מהבר ככל שעבר הזמן ויכולתי לסגור בשעה הזו ולא יותר מאוחר.

הבר שאני עובד בו דוגל בלהיות פתוח ולעבוד עד אחרון הלקוחות, אז גם אם היה נכנס לקוח אחד בשעה שלוש לפנות בוקר, הייתי צריך לכבד אותו ולשרת אותו עד שהוא יחליט שבא לו ללכת.

הרגשתי תשוש, באו המון חבורות היום לבר, בכל חבורה לפחות חמישה אנשים אם לא יותר, המון הזמנות מהבר, ועבדתי לבד בבר, אז כל העבודה הייתה עליי. בהחלט יום מתיש.

הגעתי למעלית, מזמין אותה ומושיט יד לכיס שלי, מחפש את המפתחות לפתיחת הדלת של הבית. לאחר שהצלחתי למצוא אותם, מתחבאים תחת כל הניירות שנשים דחסו לי לתוך הכיס עם מספר הטלפון שלהן, שגם ככה לעולם לא יהיה בהם שימוש, הוצאתי אותם החוצה וחיכיתי שדלת המעלית תיפתח ואני אוכל סוף סוף להיכנס הביתה בשקט, לעשות מקלחת טובה ופשוט להתרסק על המיטה.

נכנסתי אל המעלית והיא התחילה לעלות למעלה, סובבתי את הטלפון שלי כדי שאוכל לראות אם במקרה מישהו השאיר לי הודעות או חיפש אותי. לא היה לי זמן מנוחה אחד מהרגע שהערב התחיל אז לא יכולתי לבדוק את הטלפון.

היו שם 3 שיחות שלא נענו מגיא ושיחה שלא נענתה מעומרי.

עומרי? למה שהוא יתקשר אלי בשעה כזו מאוחרת בלילה?
ובכללי, למה שהוא יתקשר אלי?

אחרי ששירה הלכה באותו היום לאחר הוידוי, כמעט ופוצצתי אותו במכות.

••

יצאתי מדלת ביתי, זועם בטירוף. הייתי מוכן להרוג עכשיו כל מי שיעמוד בדרכי ויפריע לי מלפוצץ את האידיוט במכות רצח.