מתחת לאף

פרק 46 ואחרון

דמעות עולות לי מלראות את המילה אחרון, אבל הגיע הזמן לסוף.

ואם התחלנו עם נועה, אנחנו גם נסיים עם נועה.

אז בלי יותר מידי מילים, נעבור לפרק האחרון של הסיפור❤️
*אזהרה- קטעים מיניים בפרק

~~

נוֺעה

״אז ספר לי משהו שאני לא יודעת עלייך.״ שאלתי את ליר לאחר שסיימנו להתמזמז במשך דקות ארוכות.

״מה את עוד לא יודעת?״ הוא החזיר לי שאלה כתשובה.

״איך שירה? איך היא מרגישה עכשיו אחרי כל מה שקרה עם עומרי? היא כבר הצליחה לעבור הלאה?״ שאלתי וראיתי שהבעת פניו של ליר השתנה בשניות.

״לצערי לא,״ הוא ענה בעצב.

״אני כל הזמן מקווה שהיא תצליח לעבור הלאה, אבל היא לא נותנת לעצמה לשכוח ממנו. הדברים שהוא קנה לה, התמונות שלהם ביחד, הכל עוד אצלה בחדר. היא לא זורקת את זה, אז איך היא תוכל לעבור הלאה כשהכל מזכיר אותו?״ ליר שאל שאלה רטורית.

״למה היא לא זורקת?״ שאלתי.

״אני באמת לא מבין למה. קשה לה מידי. היא גם ככה רוב הזמן בבסיס, היא חיילת ובקושי חוזרת הביתה. ואז עד שהיא חוזרת, היא צריכה לראות את כל הזכרונות האלה. כל פעם מחדש אני מדמיין אותה חוזרת הביתה אל החדר שלה, ועוד צריכה להתמודד עם שברון הלב שלה.״ אמר ועצב השתלט על קולו.

״למה שלא תלך הביתה ותזרוק לה את כל הדברים? ככה כשהיא תחזור הביתה היא לא תוכל לראות את הדברים האלה יותר?״ הצעתי רעיון.

״נראה לך שלא חשבתי על זה כבר? אני לא רוצה שהיא תכעס עליי, ובלי קשר לזה שאני מעדיף לא לחזור כל כך הביתה.״ הוא השיב ומיד עשיתי פרצוף תוהה.

״למה?״ שאלתי מופתעת. איך בן אדם לא ירצה לחזור לבית שלו?

״אולי זה ישמע מוזר, אבל הדירה שלנו היא מבחינתי הבית שלי. הבית של ההורים שלי הוא כלא מבחינתי.״ הוא ענה ונצבט לי הלב מלשמוע את זה.

״איך אפשר לומר דבר כזה על הבית?״ שאלתי, מחכה שיסביר לי.

״מערכת היחסים שלי ושל אבא שלי היא לא פשוטה בכלל, מאז שהייתי ילד קטן אני זוכר שלא הסתדרנו. תמיד הוא דאג לגרום לי להרגיש שאני לא שווה כלום ותמיד הוא אהד רק את שירה. עכשיו שלא תטעי, ממש לא אכפת לי שהוא ככה העריץ את שירה, רק שהוא לא שם עליי. מאז שהייתי קטן הוא חיפש אותי בכל פינה, היה מעניש אותי, מקניט אותי, מקטין אותי, כל דבר על מנת להוריד לי את הביטחון.״ ליר סיפר.