אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן

🌙 אוֹר יָרֵחַ

נ.מ דניאל

_______

עינייה הכחולות-ירוקות בההו לנישמתי כשהיא שלחה את ידה ללטף את שיערי מעיניי, חיוכה היה מושלם ללא רבב. שפתיי היי במרחק נשימה מהמלאות והעבות שלה, משגעות אותי לגמריי ומטריפות את כל חושי. "אני לא יכול להמשיך ככה יותר." ארשת פנים עצובה בלעה כל זיכרון של שמחה או חיוך שהיו יכולים ליהיות על פניי וידי הזיזה מדיי פעם את שיערה מפנייה הנקיות מפגם. עם כמה שרציתי להציל אותה בשביל עצמי, זה היה לא בסדר. זה היה אנוכי מצידי להכריח אותה לטפל בעצמה, שתיהיה קרובה יותר אליי. היא רק ילדה ואני מבוגר ממנה בכל כך הרבה שנים.

"למה לא? תעשה את זה בשבילי, אני יודעת שאתה יכול." היא מילמלה בהיתגרות, גופה הקטן מטפס מעלה יותר ויותר על שלי כשהיא משחקת בתווי פניי. אני מניד בראשי פעם נוספת, ידיי מונחות על מותנייה הצרות. אצבעותייה הקטנות והרכות מלטפות את עצמות הלחיים שלי כשאני מתחיל לרקע אותה לגופי. מניח את ישבנה בדיוק על איברי.

היא הוציאה צווחה קטנה מפיה כשאני גיחכתי מעט, מביט בכמה מבוהלת היא הייתה אך עם זאת היא לא היתנגדה. היא רק חייכה אליי בזדוניות קטנה והחלה לנשק את צאוורי, גורמת לי לצמרמורות קטנות --

"יואו!" קמתי בצעקה. ליבי הולם בחוזקה בתוך גופי כשאני מוצא את עצמי עטוף בחשיכה. אני גומע את רוקי בכבדות ומעביר יד בשיערי בכדיי להעיף אותו מעיניי, מרגיש עייף ומבוהל בו זמנית. הבטתי בשעון שלי, נאנח כשאני מבין שהשעה רק חמש בבוקר. מה אני עושה ער בחמש בבוקר? מה אני עושה חולם על נטלי? אני לא יודע מאיפה זה בא לי פתאום. מאיפה המחשבות הלא הולמות מכות בי באמצע יום בהיר. ידעתי שהרגש שלי אלייה הוא מוזר ומפחיד עוד מהפעם הראשונה שפגשתי בה.

יכולתי להרגיש יד קרה ולחה נוגעת בשריר הזרוע שלי ואדור ניסתה להרים את עצמה בכדיי ליהיות קרובה אליי. שיערה היה מעט מבולגן ועינייה חצי עצומות מהשינה. "מה קרה, בייבי?" היא שאלה בקול עייף וצרוד, אותו קול שהיה מצליח להצחיק אותי מדיי פעם. הסתכלתי על פנייה, כמה שיכולתי מבעד לחושך הזה ופלטתי עוד נשימה. מה אני עושה? למה החלומות האלה באים משום מקום? הנדתי בראשי ונישקתי לראשה, אומר לה לחזור לישון. "אתה בטוח? היה לך סיוט? אתה רוצה לדבר על זה?" היא שאלה וידה מלטפת את הגוף החשוף שלי.
"כן, אני בטוח. תחזרי לישון." אמרתי שוב בלחש והיא רק הנהנה את ראשה וצנחה ישר שוב לשינה.

עכשיו עבר כבר חודש, חודש שבו הכל היסתבך והיתבלבל. השתייה שלי שנעשתה חריפה אף יותר ומצב האוננות שלי הרקיע שחקים. מצאתי את עצמי מאונן במחשבה על גופה ועל פנייה כמעט כל לילה, היא עשתה לי משהו שאף אחת לא הצליחה לעשות לי אף פעם ולמרבה הצער, גם לא אדור.