אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן

🛐 אֶלֶמֶנְטִים

נ.מ שלישית

_______

14:00

ביום שלמחרת דניאל היה מעט לחוץ. הוא פחד להשאיר את אמא שלו לבד בחשש שתעשה לעצמה משהו או שלא תסתדר אבל הבטיח לעצמו שייתקשר אלייה כשיסיים בעבודה וייסע ישר הביתה. הוא הביט עכשיו בשעון לאחר שלקח לגימה ארוכה מהקפה המתודלק שלו, הוא חשב שזה פיצוי על יום שלם שבו לא שתה.

הוא גם דאג לגביי העובדה שאדור צריכה לחזור היום בצהריים והוא ידע שלראות אישה זרה עבורה בבית של חבר שלה יהיה קצת מלחיץ אז אמר לה להגיע למשרד שלו איך שהיא מגיעה לעיר ולא לעבור בדירה והיא כמובן הסכימה בלי שאלות.

המחשבות שלו תמיד ניהיו מעורפלות בשעה הזו אבל הכל היתנדף כשנקישה נשמעה על הדלת. "היכנסו!" הוא צעק, אצבעותיו עוברות באיטיות על שפתיו היבשות, הוא לא טיפח את עצמו נורא בזמן האחרון אבל דניאל כמו דניאל...לא מכוער אף פעם.

פנימה נכנסו צמד הבנות וויליס. הוא קם ממקומו במיידי, חיוך ענקי מתפרש על פניו כמו תמיד והוא אף גדל כשגם נטלי חייכה, נדמה כי הם מרגישים שמחים מהקרבה אחת של השני. "היי מר הולט, איך אתה?" אביגיל שאלה, מושיטה את ידה על מנת שילחץ אותה והוא בלית ברירה, עושה זאת. נדמה שממפגש למפגש הסבלנות שלו אלייה פוחתת.

"מצויין, תודה. ואת?"

"גם טוב. אז...בשלוש, נכון?" היא מוודאת ודניאל מהנהן בראשו, הלוואי ויכל להגיד לה שנטלי תישאר יותר אבל זה לא נאות, ממש ממש לא.
הם דיברו ביניהם עוד שתי דקות עד שהיא נאלצה ללכת, משאירה אותו ואותה לבדם כמו כל פעם במשך החודשיים האלה.

"היי." היא אמרה לעברו וציחקקה, עינייה הקרות מביטות על הרצפה שמתחלפת במהירות בעודה עושה את דרכה לספה. דניאל הביט בה כשהיא היתיישבה בכזו עדינות, מזיזה את שיערה הארוך אל מאחוריי כתפה.

"אז נטלי, איך את היום?" הוא שאל באגביות בעודו מסדר את התיקייה שלה מול עייניו, מקבל מעט מרץ לאחר השתייה "הקלה" שלו. היא ממלמלת משהו שדומה ל'בסדר' לאחר שהיא מיישרת מעט את הג'ינס המקומט שלה.

הוא צופה בה בעודה עושה זאת, איך שאצבעותייה הקצרצרות מברישות את הקמטים רק בכדיי שהם יחזרו ליהיות באותה צורה שהיו. הוא העריך כל דבר שעשתה גם אם היה לזה אפס משמעות, אבל בעייניו זה לא כאין וכאפס.

"משהו חדש ש...שתרצי לספר לי, אולי?" עייניה עברו מן הרצפה הלבנה ואל מראהו המכובד, אצבעותיו משחקות עם העט שלו ונטלי נזכרת בחלום שהיה לה לא לפניי זמן רב. חלום שהיה לה על מר הולט. היא כמובן לא היתכוונה לספר לו על זה, אך זו הייתה הבעיה המרכזית שאחזה אותה עכשיו.