Billie Eilish - When The Party's Over
נ.מ נטלי*הפרק יהיה מחולק לשני חלקים - חלק אחד זו נקודת מבט של נטלי וחלק שתיים זה נקודת מבט של דניאל*
_____לא ידעתי מה לחשוב כשביקשתי מהשוטר ריד את הנחמה שלי, את מה שיציל אותי. הייתה לי הרגשה שאני לא צריכה לעשות את זה, וכשעשיתי את זה, מיד התחרטתי. הוא לא ענה, רק הסתכל עליי ואמר 'אוקיי' בצורה חשדנית ביותר אבל לא אוקיי כזה שאישר לי את זה ומאז כבר יומיים שאני תקועה בבית של בראד מסתובבת בלחץ אטומי שתקוע לי בתחתית הבטן, לא יכולתי לחשוב מה ייקרה אם תיהיה לי תשובה שלילית. זה אומר שאולי לא אראה אותו שוב לעוד הרבה הרבה הרבה מאוד זמן, אם בכלל. כמובן שאסור לנו להתראות יותר, ואפילו לא לטיפולים. ולא משנה מה, לא משנה כמה אני אומרת שאני בסדר ושאני בריאה ושכל מה שאני זקוקה לו זה מרחב ואמון, בראד ואמיליה יושבים לי על העורף.
"צריכה עזרה?"
"יש בעיות?"
"בואי נדבר..."
לא לא בא לי לדבר, אין בעיות ואני לא צריכה עזרה ממכם! היחיד שרציתי את העזרה שלו היה דניאל, אבל זה בלתי אפשרי. אז כבר יומיים שאני מתהלכת בבית הגדול הזה, מנסה להתחמק מבראד כל פעם שאני יורדת למטבח להביא אוכל או יורדת לחצר הענקית עם הבריכה בכדיי לקבל כמה דקות של אוויר ו...טוב, להשתמש קצת בבריכה. מעולם לא חשבתי שלאבא הביולוגי שלי יהיה בית ענקי כזה, עם עובדים ובריכה ואפילו חדר כושר. מעולם.
לא ממש דיברתי איתו יותר מחמש מילים מהרגע שהגעתי הנה, זה לא אומר שהוא לא ניסה. מצאתי אותו מתאמץ יותר מדיי בכדיי שאחבב אותו, או אפילו אקרא לו אבא, אבל זה לא מרגיש ככה. זו הרגשה זרה שאקרא למישהו "אבא", במיוחד מישהו שלא ראה אותי במשך 14 שנה ולא יצר קשר. כשאני כן נתקלת בו הוא עוצר אותי ושואל איך אני, מה איתי או לפעמים איך היה בבית ספר ואני אומרת לו שהכל טוב, למרות שזה לא היה.
במסיבת יום ההולדת שלי, כן הילדים מפראנס הכריחו את אותם סתומים למחוק את הסרטונים אבל זה לא עצר אותם מלספר לאנשים על כל.דבר.קטן.שהיה. בזמן שאיתן יצא כמו מלך ש"השכיב" מישהי בת 15, ועוד את נטלי וויליס כאילו שהייתי איזה פסגה קשה להשגה, הוא ואני הסתובבנו בבית ספר עם ארשת פנים דכאונית והרגשה כבדה עוד יותר. כמובן שלא הבנתי על מה יש לו ליהיות עצוב בעוד שלי המוניטין נפגע ועכשיו כל נער שני חושב שהוא יכול לבוא אליי ולבקש ממני דייט או מציצה או סקס ואסכים רק אם יהיה נחמד וייבקש. והבקשות האלה נמשכות כבר שבוע, והכי מביך שזה ליד החברות שלי.
אחריי הפעם הראשונה שזה קרה, שמישהו ניגש אליי ככה, הן היו בהלם ומיד הסתכלו עליי וביקשו הסברים. אני אמרתי להן את כל מה שקרה בחדר ההוא עם איתן והן האמינו לי, הן יודעות שאני בחיים לא אשכב עם מישהו בגיל הזה של איתן ובטח שלא בבית של מישהו אחר. אני רק בת 15, אלוהים אדירים.
YOU ARE READING
אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן
Romanceהאהבה הזו הייתה לא רגילה, בלתי אפשרית, אסורה ומסוכנת. אסור להם היה להתקרב, אסור היה לחשוף אפילו מעט מהרגשות שלהם, אבל אי אפשר היה להתעלם מהדבר. כמו אש, אסור לגעת, אבל אי אפשר שלא להסתכל. כי אם זה לא שורף ומכאיב אפילו קצת...מה הטעם בלשחק באש? אפלו...