אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן

🍰 אֲוִירָה - חֵלֶק אָלֶ"ף

נ.מ דניאל

7:00
______

כאב ראש מהול בריח של פנקייקים התריע את גופי והוציא אותה משינת הסיוט שלי. הראש שלי דפק בצורה מטורפת, ברמה כזו שיכולתי לבלוע שלושים כדורים של אדוויל ולצאת מזה בחיים. העין שלי פעמה וכאבה, בקושי יכולתי לראות משהו ממנה. הבטתי סביב על החדר הריק שלי, רק הבקבוקים הריקים היו שכובים לצידי וחלקם טיפטפו קצת על הסדינים האפורים. בחוץ השמיים נראו כההים והעננים המכסים את השמש הצליחו להבליח מעט אור, סיכוי גבוה לגשם. כשהסטתי את מבטי לשידה שלי בכדיי לבדוק מה השעה, הריח של האוכל הנפלא התגבר יותר אבל לא ידעתי אם אני הוזה או עדיין נמצא בחלום.

אספתי את הטלפון שלי וראיתי שהשעה היא שבע בבוקר בול, אין לי הודעות חדשות, ובעיניים מכווצות ומלאות שינה אני רואה שהתאריך הוא החמישה-עשר לדצמבר. הייתה לי הרגשה שיש משהו היום, לא משנה מה, שהוא חשוב, אבל לא הצלחתי לזכור. אחריי שישבתי שתי דקות במיטה בניסיון להיזכר על מה אני בכלל מנסה לזכור התייאשתי וזרקתי את הטלפון על המזרן שבלית ברירה מצאתי את עצמי גורר את גופי החלש והעייף מתוכו כי אין סיכוי היום שבכלל אצליח לחזור לישון.

גררתי את גופי לכיוון הארון, מוציא משם חולצה לבנה ופשוטה יחד עם ג'ינס משופשף שחור ובוקסר של קלווין בצבע לבן. כיווצתי הכל לערימה אחת ענקית של בגדים בידיי ופתחתי את מנעול החדר שלי, חוצה במהירות את המסדרון ומגיע לשירותים, נועל את עצמי בפעם השנייה. לא רציתי שנטלי תכנס באמצע כי כבר הבנתי שאת היכולת לתת פרטיות למישהו אין לה. במיוחד לא לי.

הנחתי את הבגדים על האסלה ופשטתי ממני את הפיג'מה המסריחה שבכל כוחותיי אלוהים יודע איך היו לי אותם בכדיי להתלבש מחדש. הפעלתי את המים החמים באמבטיה ונכנסתי מהר, מקווה לצאת באותה מהירות. המים הרותחים צרבו את עורי אבל הייתה לזה הרגשה נעימה, של ניקיון. הרטבתי את שיערי וספגתי אותו במים, מכבה אותם לאחר כמה דקות.
סיבנתי את גופי ביסודיות כזו שלא הייתה לי שנים והקרקפת שלי הרגישה בוערת מכמה שחפפתי אותה חזק.

אחריי שווידאתי שכל חלק בי היה נקי, הפעלתי שוב את המים ושטפתי ממני את הקצף הלבן עד ששוב הייתי והרגשתי נקי - ולא הייתה תחושה טובה יותר כרגע.

______

7:23

כשסיימתי להתלבש, לרחוץ פנים ולצחצח שיניים עוד לא היה בי הכוח לצאת החוצה מהשירותים, מקום המסתור שלי, ולהתמודד עם נטלי. באופן מפתיע אני לא כועס עלייה כמו שציפיתי שאכעס, לא היה לי רצון לחנך או להעניש אותה על המעשים הפזיזים שלה. היא באמת ובתמים לא ידעה שטום שם, מה עוד היא יכלה לעשות? אבל לעומת זה, על טום רתחתי מעצבים.