אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן

💙 אֵפִילוֹג - חֲקִירָה - סִיּוּם חֵלֶק בֵּי"ת

נ.מ ריד

כעבור יומיים

______

אחריי ששמעתי את דבריו של דניאל, ובאמת ניסיתי להבין את גודל המקרה, אני קולט שזה משהו שהוא חמקמק מעט. קשה להבנה. הוא אמר שהוא פיתח רגשות לנטלי, לא בהכרח אהבה אלא יותר של דאגה וחיבה - רגשות שיעזרו לה להמשיך בחיים. ובגלל זה היא מצאה את עצמה נמשכת אליו כל כך, כי הוא דאג לה כשאף אחד אחר לא היה שם בשבילה והיא דאגה לעשות את אותו הדבר.

יום אחריי ירדנו לדברים יותר טכניים. הוא התקשר לחברה שלו בשם מיה פארקס שהשיגה לו עורך דין כיוון שהניח שניקח אותו למשפט בשלב מסויים. ככל שעברו השעות אחריי החקירה אנחנו החלטנו לשחרר אותו למעצר בית עד תום החקירה ותיהיה לו השגחה צמודה לרגל... אני באותו זמן לקחתי על עצמי ללמוד עליו ועל ההיסטוריה שלו. שום דבר לא היה נראה לי מוזר בכלל בייחוד כשהוא עוד הסביר לי שהיה לו נתק גדול מהמשפחה שלו אחריי שהחליט ליהיות פסיכולוג. באותו רגע אמרתי שאני גם אביא כמה מבני המשפחה שלו שיספרו לי עליו. בינתיים מה שהצלחתי למצוא בכוחות עצמי היו הדברים הרגילים כמו היסטוריה של מחלות נפשיות, מחלות בריאותיות שיכלו להביא לפגיעה במנטליות, אנשי קשר ומטופלים ואנשים שהוא דיבר איתם בחודשים האחרונים והגעתי למצב שאולי יש לי יותר מ6 אנשים לקחת מהם עדות על דניאל ונטלי כולל מהאדם הכי קרוב אליו לפי דבריו, בן דוד שלו.

הודעתי לסילביה שאני מתכנן לעזוב עכשיו בכדיי לפגוש את טום הולט והיא אמרה שהיא מצטרפת אליי במיידי. "את יודעת מה קורה עם הנערה?" שאלתי בזמן שיצאנו מהתחנה. הידקתי עליי את המעיל שלי ושמתי את משקפיי השמש כי אפילו מבעד לקור המקפיא עצמות הזה האור שבקע מהשמיים האפלוליים היה קשה. שמש שקרנית. "אמיליה יצרה קשר עם האבא. בראד פיין יודע על הבת שלו שחיה וקיימת והיא יודעת על האבא שלה, אבל חוץ מזה לא ממש שאלתי." הנהנתי ונכנסתי למושב הנהג, מתניע את הרכב ויוצא מהחנייה השמורה.

"אז מי המרואיין הראשון שלנו?" היא שאלה בזמן ששתתה מהקפה השחור והרותח שלה, רק ככה היא מתחילה את הבוקר. בזמן שעליתי על הכביש הראשי והג'י-פי-אס הראה שנגיע תוך עשר דקות לבית ספר של טום הולט, בעצם המנהל, הבנתי שהשעה רק תשע וחצי בבוקר ויש יום ארוך לפנינו. הוא רק המרואיין הראשון...יש לי אולי עוד שלושים ברשימה. נאנחתי במעט תסכול אבל החזרתי לה תשובה, "בן דוד שלו. טום הולט, מנהל בית ספר שנטלי לומדת בו."

"אוקיי...מי עוד?"

"בדקתי בתיקים הרפואיים של שניהם. לא מזמן היא ביקרה בבית החולים ורופא אחד טיפל בה. נדבר גם איתו. אחריי זה אני אלך לשכנה שגרה ממול דניאל, אני חושב שהיא יודעת משהו. ואז בסוף בסוף אני מזמן כמה מבני המשפחה שלו. את אביגיל וויליס שהייתה האמא המאמצת של נטלי, את המזכירה של דניאל ועוד חבר קרוב שלו בשם פיניאס משהו. לא זוכר את השם משפחה." לאחר שדיברתי ברציפות לקחתי נשימה קצרה והבטתי ימינה, רואה את עינייה פעורות בהפתעה כששפתיה מרחפות מעט מעל הכוס. "וואו, נשמע יום כיפי." היא אמרה והמשיכה לשתות, מביטה בכביש שלפנינו בהלם. אני הייתי מרגיש את אותו הדבר, זה קשה. אולי זה נשמע בכייני, וזה בעצם אכן קשה יותר לאדם שעומד כחשוד אבל לא צריך לשכוח מי נשאר ער כל לילה בכדיי להביא את הראיות, עדויות. יש יותר מדיי דברים שצריך לדאוג להם בעבודה הזו ולא משנה מה, אני עושה את העבודה שלי במאת האחוזים או בכלל לא.