אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן

🕉 קִיּוּם

(ה/כ: אחד הפרקים האהובים עליי!)
----

*יהיו פעולות שיופיעו בין * * כי אני רוצה לבצע פעולות בשיחה אז הם לא אומרים את זה הם עושים את זה ומן הסתם מי שבצד השני שומע את זה דוגמה:

*מוחא כפיים* אתה מוכן למשחק היום אחי?

*צוחק* תיהיה בטוח שכן!

מובן? זה אולי לא יהיה רלוונטי לפרק הזה אבל רק שתדעו בכללי*

________

נ.מ שלישית
_______

היי בייבי, איפה אתה?

בקליניקה, למה?

אה סתם כי המשמרת שלי נגמרה אז חשבתי שניהיה ביחד בבית...אמא שלך לא ממש אוהבת את זה ששתינו לבד

שטויות! ברור שהיא נהנית איתך, פשוט קצת קשה לה עם השפה זה הכל

כן, יש מצב...אז, אתה יודע מתי בערך תיהיה בבית?

אני לא ממש יודע. נשארה לי מטופלת אחרונה היום ואז נראה

אוקיי, אין בעיה. אז נדבר

ביי, בייבי

ביי דני'

הוא ניתק את הטלפון מהר, לוקח נשימה ארוכה לא רק כי אדור מתחקרת אותו הרבה בזמן האחרון על איפה הוא ומתי הוא חוזר אלא גם כי הלקוחה האחרונה להיום הייתה נטלי. הוא תהה איך מערבולת הרגשות שתשאיר לו עכשיו בלב תשפיע על המצב שלו עם אדור כי אחריי הפוזה שנטלי זרקה במשך הכמה ימים הללו והעובדה שרצתה לדבר רק איתו גרמה לאגו שלו להרקיע שחקים. במובן הטוב.

הוא הלך בצעדיי ענק ופתח את הדלת, שמה עמדה נטלי מעט תשושה ואמא עייפה גם כן. הריב שהיה להן לפניי כן לא תרם לאווירה השמחה שהיא הייתה מצליחה לגייס כל פעם לפניי שהיא נסעה לדניאל, כי רק חיכתה ללכת אליו. ממנו הייתה מקבלת את תשומת הלב שלא קיבלה מהבית, אצלו היא מצאה נחמה והיא רצתה להגיד לו את זה כל כך אבל היתביישה כל פעם שפתחה את הפה שלה עד שהחליטה לסתום אותו לגמריי.

"היי מר הולט, מה שלומך?" אביגיל פצתה את פייה ראשונה, מושיטה את ידה אליו בכדיי שיילחץ אותה והוא מיהר לעשות זאת. נטלי הביטה מעלה אליו והוא אמר לה 'היי' שקט וכשראה שהחזירה לו באחד, הבחין גם בשקיות הכחולות והגדולות שנחו מתחת לעינייה. הוא היה מודאג לגבייה, מאוד, וכאב לו לראות אותה כזו חסרת כוחות ועייפה, זה לא התאים לאופי שלה.