אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן

🍥 הַמָּקוֹר ⛔

- את האמת שדחיתי את הדבר הזה דיי הרבה זמן אבל החלטתי לשחרר את הפרק הראשון המקורי של אוזון, אפילו שאני לא ממש גאה בו🤭😂-
_____

נ.מ שלישית
_____

זו הייתה שעת בוקר רגילה, בסביבות שמונה, שמונה וחצי כשדניאל ישב במשרדו ועיין בתיקיות המטופלים שלו, הוא הרגיש את העייפות שנחה עליו בגלל שלא ישן כל הלילה. הוא היה עסוק מדיי בלדאוג לכסף, לאוכל, לשכר דירה וכל זה הלחיץ אותו נורא כי לא ידע מאיפה להביא סכומים כאלה.

הוא היתבייש לבקש עזרה מההורים שלו או מהאח הגדול שלו או מאחותו כי כולם לא תמכו בהחלטה שלו לההיפך לפסיכולוג. 'אין הרבה כסף במקצוע' הם אומרים, ובימים האחרונים או בעצם מאז שהתחילו לו בעיות השתייה. הוא האמין לזה.

"מיה! תוכלי לבוא רגע?" הוא צעק בקול, גורם למזכירה ארוכת רגליים ושיער שחור קצר להיתייצב בפתח דלתו בכלום זמן. הוא כמובן לא טרח אפילו להביט בה מהסיבה הפשוטה שהרגיש מוצף בעבודה, הוא דחה הכל ואין לו זמן לכלום. "תיהיי מתוקה ותוכלי להכין לי קפה?"
הוא אמר בעוד שעיניו סוקרות את הדפים.

"בטח. שחור, נכון?" קולה העדין נשמע באוזניו והוא חשב שזה היה הדבר החמוד ביותר. הוא הרים את ראשו אלייה וחייך, מהנהן כשיכל אפילו להרגיש את החיוך הנמרץ ששלחה לו. הוא בניגוד לשאר האנשים שהיו קופצים על ההיזדמנות לפתוח את חצאית של מיה, נשאר אדיש. ועם כמה שמוסרי הוא היה, גם חוטא לא קטן היסתתר בו.

היא סגרה את הדלת מאחורייה והוא המשיך לעיין בתיקיות. הוא ראה שהוא צריך לקבל הרבה אנשים היום, ובאמת? לא היה לו כוח אליהם. להיתמודד עם הבעיות שלהם, לשמוע את החלומות שלהם או לפרשן את המצוקות שלהם אבל מאז ומתמיד, אפילו כשהיה ילד, זה מה שאהב לעשות. לפתור בעיות.

הוא עבר בערך על כמעט עשר תיקיות עד שהגיע לאחרונה. בכתבה הארוך והמסולסל של מיה היה רשום - נטלי וויליס. הוא פתח את התיקייה והחל לחקור את התבחינים הרשומים על הבחורה.

נטלי וויליס

בת 14

סיבת הטיפול: מרדנות, עקשנות, האזנה לשירים לא נאותים לילדה בגילה, עישון ושתייה ואף עצלנות.

כמובן שהיו שם עוד כמה דברים אבל הוא הרגיש שזה היה יותר מדיי אבסורדי. הוא הרגיש שצוחקים עליו. איזו מן ילדה בת 14 אוהבת להקשיב לשירים גסים, לשתות ולעשן? זה היה נדמה לו שאפילו לא ריחמו על הילדה המסכנה. הוא ראה ששעת הטיפול שלה נקבעה לעשר בבוקר שזה לא רחוק. מה שמשאיר לו שעה להיתארגן למשך היום.