אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן

⛈ חֹרֶף

נ.מ דניאל

______

בבוקר שלמחרת הראש שלי היתפוצץ והבטן שלי היתערבלה, ידעתי שזה מבקבוק האלכוהול שהורדתי אתמול בלילה כשכולם היו ישנים. לא היו בי כוחות לכלום באותו הזמן, רציתי נואשות להטביע את יגוני המגעיל במשהו ואת האמת? חבל שלא יכולתי להקשיב לעצות של עצמי. אולי במקום לשתות יכולתי להוציא את הצער שלי בדרכים אחרות, אבל מה כל כך זמין ומהיר ומענג כמו האלכוהול? התשובה היא סקס, אבל...גם זה מסובך.

ידעתי שיש לי בעיה, ממש גאון, אבל הייתי עצלן מדיי בכדיי לטפל בה. הנחתי שעוד מגיל 20 זה איפשהו ייפטר אבל הנה 11 שנים אחר כך ושום דבר לא הישתנה, אולי כמות האלכוהול שאני שתיתי גדלה אבל חוץ מזה שום דבר. הבטתי בשעון שלצידי והבחנתי שהשעה הייתה 9:00 ואם אני לא טועה...יש לי פגישה ב10 עם מישהי. יום ראשון תמיד גרם לי לרטון אבל עם זאת אני מוצא את עצמי בלית ברירה קם מן המיטה ברגליים מתנודדות, ראשי הולם בחוזקה ואני נושך את שפתיי, מנסה שלא להוציא יבבת כאב שתתחיל להדאיג את אדור ששכבה במיטה. אני לא חושב שהיא יודעת את הבעיה שיש לי, ועדיף שזה יישאר ככה.

כמו רוח רפאים ריחפתי לשירותים, מדליק את האור שבמהרה חודר למוחי ומרגיש הרבה יותר כואב. הלבנוניות שבמנורה נדמתה לי כחזקה יותר מפאת החושך שבחוץ, כאשר רק 9 בבוקר. החורף הגיע ואני מרוצה. אני לא יכול לסבול את הקיץ! הבגדים הקצרים שאני לא אוהב ללבוש, החובה הזו ללכת לים או לחופשות המוגזמות שאף פעם לא הרשיתי לעצמי בגלל השכר דירה שאני צריך לשלם. פשוט...בלגן אחד גדול שאני תמיד מצליח להימנע ממנו.

אני מצחצח את שיניי ושוטף פנים ולאחר מכן מדדה בחזרה לחדרי ומוציא מהארון חולצה לבנה ארוכה ופשוטה, מכנס ג'ינס כהה ומגפיי עבודה שחורות ובכדיי שאני לא אמות מהקור שלא מלווה בגשם עדיין, זרקתי מעל עצמי ג'קט עור שחור. הבטתי בשעון כאשר השעה הייתה 9:30, בטח עם הפקקים עד למרכז העיר ייקח לי הרבה זמן ואני אצטרך לצאת כבר מעכשיו, סתם בכדיי לחסוך לי את הנעימות של לצפור על נהגים אחרים בכדיי שיזיזו את עצמם.

״בוקר טוב," שמעתי את קולה העייף של אדור ממלמל ולא מאוחר יותר את הרטינה שלה כשהיא מתמתחת בבוקר מה שמצאתי חמוד לגמריי. "בוקר טוב." אמרתי בגיחוך ואחריי ששמתי את הנעליים הלכתי לצד שלה במיטה והיתיישבתי לידה, מלטף את השיער הבלונדיני שלה מפנייה. היא תמיד הייתה יותר יפה בבוקר, בלי איפור ובלי שטויות, אדור הטבעית והטובה. כשהיא הסתכלה עליי היה לה מבט מבולבל אבל עדיין בעיניים עייפות וחסרות כוחות, "מה? אתה כבר הולך?" היא שאלה, מתהפכת לגמריי כשעכשיו תשומת ליבה מופנית אליי לגמרי. היא מורידה את ידי מטה ואני מתחיל ללטף את צאוורה. "כן, יש לי טיפול עוד מעט." היא הנהנה את ראשה אבל יכולתי לראות שזה טיפה העציב אותי שהייתי חייב ללכת כי היא רגילה כל כך לכך שאנחנו אוכלים ארוחות בוקר ביחד שזה כבר נראה לה הנורמה. אבל עכשיו כשאמא שלי גרה איתי ושאני צריך לספק אוכל לשלושה אנשים כי אדור נמצאת אצלי יותר משהיא נמצאת בבית של ההורים שלה, אני חייב עוד כסף. "יש לך תוכניות להיום?" שאלתי, מסתכל לה בעיניים הכחולות שנראו כההות יותר פתאום. "קראו לי למשמרת בחנות בשתיים בצהריים עד...אני רוצה להגיד עשר? ואז מישהי באה לסגור את המקום."