אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן

💒 רַחֲמִים

*אשמח אם תקראו את ההודעה בסוף*

נ.מ שלישית

---

"היי, יפונת." קולו של איתן נלחש באוזנה של נטלי, ידיו מתעטפות לצידיי גופה ומלטפות את בטנה השטוחה. אחריי היום ההוא עם דניאל לפניי שבוע, הכל הידרדר בקצב מסחרר. נטלי כבר לא הרגישה את אותו הדבר לאיתן וגם את מה שכן הרגישה, זה נעלם לחלוטין. המגע של דניאל השכיח כל דבר ממנה עד שזה היה בלתי אפשרי בשבילה להיתכחש לעובדה שגם היא, רוצה וצריכה אותו.

היא היסתובבה בכדיי להביט בפניו, עינייה דומעות ממש במעט וחבורה כחולה-חומה עדיין הייתה נראית בבירור על לסתה מתחת לאיפור העדין ששמה על עצמה. "נט', מה ק--"

"איתן אני חייבת ליהיות לבד כרגע." היא לחשה, ידייה מגנות על גופה הרועד כשהיא מביטה מטה. "אממ אוקיי אז אני אלך אבל נתראה בהפסקה הבאה?" הוא שאל, ידיו מתהדקות על רצועות התיק שלו ועיניו מביטות בה בבילבול. "לא, לא איתן. בכללי, לבד כרגע. אני...אני רוצה שניפרד."
עכשיו היא כבר הרגישה שהיא לא יכולה לעמוד ישר יותר, לא יכולה להיתמודד עם הלחץ שמופעל עלייה והיא פשוט לקחה את התיק שלה מצד הספסל והתחילה ללכת הרחק משם כששמה לב שאיתן לא מדבר אבל בהיותו עוסק בריצה כתחביב הוא תפס אותה במהרה.

"נטלי רגע!" הוא כמעט וזעק, מושך את תשומת ליבם של כמה תלמידים. היא עדיין מנסה להחזיק כמה שיותר חזק את הדמעות. "אוקיי, אני מבין אותך, אבל לפחות נוכל להישאר חברים?" היא הביטה מעלה אליו, שניהם עומדים ברוגע ומנסים להרגיע את הנשימות הצוהלות שלהם. "את הבן אדם הכי מצחיק והכי נחמד שיצא...--" הדיבור שלו החל להאט עד כי פסק בעוד שעיניו של איתן היצטמצמו כשנטלי הפנתה את ראשה הצידה. הוא תפס בזרועה ולקח אותה לפינה מרוחקת, ששם, נטלי הרגישה פי עשרים יותר לא בטוחה. היא לא דיברה ולא נעה במקומה, בדיוק מה שעשתה בחמש הדקות הקודמות.

איתן אוחז בלסתה של נטלי בקלילות אבל היא לא מתנגדת, היא נותנת לו. הוא רואה את המכה והוא מבין מה הולך, הוא פשוט ידע אבל במקום לתחקר את נטלי המסכנה או לצחוק עלייה ולהתנקם בה על כך שנפרדה ממנו עם כמה שהרגיש אלייה משהו, הוא פשוט עטף אותה בין זרועותיו וחיבק אותה הכי חזק ועם זאת והכי עדין - מגע שנטלי הייתה לו זקוקה יותר מכל דבר עכשיו.

היא גם ליפפה את זרועותיה סביב איתן, מצתנפת בחזהו ומרטיבה את חולצת הבורדו הרכה שלו. יבבות חזקות ייצאו מפיה - הפחד של לאבד את איתן, הכאב שאביגיל משרה בה והלא נודע עם דניאל. הכל התרכז למקום אחד. כל השבוע הזה בעצם התרכז למקום אחד.
הוא ליטף את שיערה ברוגע, וידו השנייה ליטפה את גבה בעיגולים שגרמו לה ליהיות מעט ישנונית, וזה מבעד לבכי.